הדרך בה הלכתי

בחרתי ללכת אל הלא נודע. לעזוב הכל ולעבור לשביל אחר, בלי לראות בבירור לאן יוביל. בחרתי לתת למקום לקחת אותי. אינני יודע אם זו הייתה טעות. זה פשוט קרה.
נכנסתי למקום חדש.
בכל מקום, אנשים דומים. תחושות דומות של התחלה חדשה.
ולאט לאט, חברויות חדשות, אנשים חדשים, קהילה חדשה. הכל נבנה, לאט לאט. חוויתי שמחה, חוויתי כעס, חוויתי כאב.
כעסתי על עצמי, בכיתי, יללתי.
צחקתי בלי סוף, מאושר טהור, של הרגע.
אינני יודע אם אני, אני עכשיו, רוצה לחזור אל המקום ההוא. הדבר היחיד שאני יודע הוא שאינני אותו אדם.
לא אחרי המקום ההוא, עם האנשים האלה והחיים ההם.
לא אחרי כל זה.