היי, סליחה שלקח קצת הרבה זמן להעלות את הפרק הזה פשוט רציתי להיות בטוחה בכל פרט שכתבתי. מקווה שתהנו :)

השקט זועקת יותר ממילים-פרק3-המחברת-

28/07/2019 539 צפיות אין תגובות
היי, סליחה שלקח קצת הרבה זמן להעלות את הפרק הזה פשוט רציתי להיות בטוחה בכל פרט שכתבתי. מקווה שתהנו :)

פרק 3

~המחברת~

בל יצאה מחדרה והתחילה ללכת לכיוון הדלת הראשית. היא לבשה שמלה קיצית בצבע בז'. בידה היה קרדיגן בצבע לבן, הפלאפון שלה ומפתחות. "את הולכת ללונה?" ג'קסון צץ משום מקום. "מי? מה? אה." בל לא הבינה מאיפה ג'קסון צץ. "לא, אני סתם במוד של דורה דה אקספלורר." היא ענתה. "אה." ג'קסון נאנח. "אתה נשמע מאוכזב." בל ציינה. "מה? לא. אני? למה שאתאכזב?" הוא מילמל. "אהא" היא השיבה. בל הביטה בו לרגע והתקרבה אליו, היא שמה את ידה על כתפו לניחום. "אל תדאג אני די בטוחה שתמצא איזה תירוץ אחר לראות אותה." היא קרצה לג'קסון ואז הסתובבה ויצאה מהבית.
בל התהלכה ברחובות האי ועלתה על אונייה שהולכת לאי הכי גדול "האי בלאק". היא הסתכלה על האנשים שהיו מסביבה ובחנה את כולם. היא אהבה לבחון ולהסתכל על האנשים מהצד מאז ומתמיד אך הפעם היה לה מוזר כי אנשים הסתכלו ובחנו אותה, היא לא הבינה למה בדיוק. האי בלאק היה הכי גדול מבין חמשת איי איגלסיאס. בל יצאה מהאונייה. היא נשמה נשימה עמוקה כאילו פעם ראשונה נושמת אוויר כה מתוק. היא המשיכה להתהלך הרחוב ולצלם תמונות של הבניינים, הרחובות והאנשים. היא המשיכה להסתובב ורגליה לקחו אותה פשוט, באחת מהסמטאות שהיא כמעט עברה, היא הסתובבה ונכנסה לשם, היא הרגישה שרגלייה לוקחות אותה ומשמשהו קורא לה שם. וראתה חנות וינטג' שמשך את צומת ליבה. היא נכנסה לחנות. מצד שמאל היה קיר שלם מלא בשעונות ישנים ומתחתיו ארון רחב מעץ בצבע ככה ומימינה עוד מדפים עם ספרים וקופסאות קטנים ועוד כל מיני דברים שמשכו את צומת ליבה. בל עצמה את עיניה לרגע, היא הריחה ריח מוכר אך לא הצליחה לפענח מה הריח מזכיר לה חוץ מתחושה של רוגע ושלווה. המקום היה יחסית מקום גדול, מצד ימין לאחר האזור של השולחן עם הכיסאות שהיה נראה כמו אזור הקופה, היו מדרגות שעלו למעלה והיה אפשר לראות שיש מעין חצי קומה שלמעלה היו כמה מדפים עם עוד ספרים ובניהם שולחנות וכיסאות כנראה לקרוא את הספרים. בל המשיכה לבחון עוד קצת ולאחר כמה רגעים היא בחנה אם יש מישהו, כשהיא לא ראתה אף אחד היא עלתה למעלה במדרגות. היא התחילה להסתובב בין המדפים, לחלק מהספרים בכריכה לא היה רשום אפילו כותרות. בל הושיטה את ידה לאחד מן הספרים שהיו שמה בכדי לבדוק מה יש בתוכו. "אני יכולה לעזור לך?" היא שמעה קול גברי מאחורי שגרם לה לקפוץ, היא הסתובבה ישר והוא עמד בדיוק מולה רק בכמה סנטימטרים בודדים ממנה. בל ניסתה לצעוד לאחור אך לא היה מקום היות והמדף היה מאחוריה אז היא מעדה קצת, בל שמה את ידייה במהירות על חזו בכדי להרחיקו כשהיא התחילה למעוד והוא תפס את מותנה בכדי לעזור לה להתייצב. לאחר שהיא התייצבה הוא שיחרר את אחיזתו ישר וצעד צעד אחד אחורה. "אני מצטער, לא רציתי להפחיד אותך." הוא אמר לה. הבחור היה בחור גבוה בעל שיער חום בהיר ועיניים ירוקות בהירות, היו לו זיפים עדינים והיה קצת שזוף. "אני, אני מצטערת. כשלא ראיתי אף אחד בכניסה אז עליתי למעלה פשוט." בל אמרה. לאחר שהבחור הביט אל תוך עינייה מבטו השתנה. הבעת פניו היו מבולבלות ומופתעות בו זמנית. "לא היה שלט מבחוץ שאמר אם פתוח או סגור, פתחתי את הדלת וזה לא היה נעול. אני ממש מצטערת. אל תקרא למשטרה בבקשה." בל נלחצה. "מי את?" הוא שאל והתקדם לעברה שוב כך שבל לא תוכל לזוז. בל לא התקשתה לנשום, היא לא הבינה מה קורה. "בל" היא הצליחה להוציא מפיה בקושי. "בל? איזו בל?"
בל סידרה את נשמתה ונעמדה זקוף, מה שגרם לבחור להתרחק קצת. "דארק." היא אמרה. "דארק? מה את עושה פה?" הוא שאל. "אמרתי לך כבר, זה לא בעיה שלי אם אתם לא יודעים לשים שילוט או לנעול את הדלת." בל אמרה והתחילה ללכת אל עבר המדרגות. "מה קורה פה?" היא שמעה עוד קול גברי שהיה מוכר בעודו צועד במדרגות למעלה. הוא הגיע לסוף המדרגות בדיוק כשבל הגיעה והתנגשה בו. היא צעדה אחורה שני צעדים והושיטה את ידה קדימה כסימן שיתרחקו ממנה. "תירגעי." הקול המוכר אמר. היא הרימה את מבטה. "אתה? מה אתה עושה פה?" היא שאלה.
"אתם מכירים?" הבחור שאל. "אתה יכול לעזוב אותנו לבד רגע?" הבחור שכמעט ודרס את ג'קסון אמר. הבחור השני הינהן וירד למטה. "ג'אק זה היה?" בל שאלה. ג'אק הנהן לחיוב בעודו מחייך חיוך חושף שיניים. בל לא הבינה מה קורה היא הרימה גבה אחת. ג'אק סימן לה לשבת. בל הנהנה לחיוב והתיישבה באחת מן הכיסאות. ג'אק התיישב לידה וסובב את הכיסא כך שיצא שהוא יושב מולה. "את רוצה לשתות משהו?" הוא שאל. "מים יהיה טוב עכשיו." בל אמרה. "זאק!" ג'אק אמר בקול רם. "מים!" הוא הוסיף. "מיד מגיע." השיב הבחור שלפני רגע ירד למטה. "זאק קוראים לו?" בל שאלה. ג'אק הינהן לחיוב. "אני מקווה שהוא לא הפחיד אותך כל כך." ג'אק אמר. "המקום הזה שלך?" בל שאלה. ג'אק הינהן לחיוב. נשמעו צעדיו של זאק בעודו עולה במדרגות. הוא הושיט לה כוס מים. היא הושיטה את ידה לקחת מידו את הכוס ואצבעותיהם נגעו זה בזה, הם הרגישו זרם כלשהו בגופם, הם לא הצליחו להבין מה זה בדיוק. "תודה." היא אמרה ולגמה מהמים באיטיות. "נראה לי כדאי שאלך." היא אמרה עוד לפני שג'אק הצליח להוציא מילה מהפה. היא קמה וכשרצתה ללכת לכיוון המדרגות היא התנגשה בזאק שוב. הוא תפס אותה שוב במותנייה ונתן לה להתאזן. חום פשט את כל גופם. הוא שיחרר אותה לאחר כמה רגעים שהם הלכו לאיבוד בתוך עיניהם של אחד של השנייה. ג'אק לא הבין מה קורה. זאק שיחרר אותה בעדינות ובאיטיות. בל הביטה בג'אק ואז החזירה את מבטה לזאק והשפילה מבט. "סליחה." היא מלמלה וצעדה למדרגות. היא ירדה ממדרגות ומאחוריה הבנים. כשהיא הגיעה לדלת בדיוק היא הסתובבה. "את תמיד מוזמנת לבוא לחקור את החנות או ללמוד או אם את תרצי לדבר או משהו." ג'אק אמר. בל הנהנה לאות תודה ופתחה את הדלת, לפני שיצאה היא הסתובבה שוב. "תגיד, למה לאי הזה קוראים בלאק?" היא שאלה. "זה נשאיר לפגישה הבאה שלנו." הוא אמר. בל הינהנה לחיוב שוב ויצאה לבסוף מהחנות. לאחר שבל יצאה מהחנות זאק הסתכל בהלם על ג'אק. "זאת היא?" זאק שאל בהיסוס לאחר כמה רגעים. ג'אק הינהן לחיוב. "אני בטוח. את העיניים והמבטים האלה אני אף פעם לא אשכח." הוא אמר. "היא דומה לה ממש." זאק אמר. "ספר לי על זה, היית חייב לראות אותי בפעם הראשונה שראיתי אותה. לא הצלחתי להסיר ממנה את העיניים." ג'אק אמר. "אני מבין אותך." זאק אמר. ג'אק הרים גבה. "זאת אומרת, היא ממש דומה לה אז בגלל זה לא בגלל שהיא-אני אשתוק." הוא אמר. "עדיף." ג'אק אמר. "בוא נחזור לבנים יש לנו עוד משימה ארוכה שמחכה לנו." ג'אק הוסיף, זאק הינהן לחיוב ושניהם הסתובבו והתחילו ללכת אל עבר הצד השני של החנות, מצד ימין מתחת למדרגות היה מדף שאחריו הם נכנסו והיה דלת מתחת למדרגות שהוביל למסדרון, לאחר כמה צעדים היה חדר שבו ישבו בספת עור שחומה ארבעה בנים. ארבעתם קמו כשג'אק נכנס. הוא סימן להם לשבת. "קרה משהו? נשארתם שמה יחסית הרבה זמן." אחד מהם שאל. "הכל מעולה." ג'אק ענה. "נחזור לעניינינו." הוא הוסיף. הוא הלך אל עבר הלוח שהיה מול הספה שהבחורים ישבו. "אנחנו יודעים איפה הכספת, זאק יפרוץ למערכת ויוודא שלא תראה במערכת." ג'אק אמר. "אתה קודם חייב לשים את הבאג בנתיב החשמל הראשי של הבית שאוכל לשלוט בהכל, הם יחשבו שהייתה להם מיני הפסקת חשמל שיארך כשתי דקות וחצי וזה הזמן שלך להיכנס מהכניסה של העובדים. אחרי שאני נכנס למערכת אני אנווט אותך עם המכשיר שמיעה ואתה חייב לדייק במחצית שנייה אחרת האזעקה תופעל, מובן?" זאק אמר לבחור שישב משמאל. הבחור שישב משמאל היה בעל שיער שחור כפחם ועיניים חומות, הייתה לו תספורת קצת פרועה שהסתירו קצת את עיניו. הוא התלבש באופן גותי לרוב ותמיד הסתובב עם קפוצ'ון שחור. הוא הינהן לחיוב. "אני לא רוצה פאשלות עורב, ברור?" ג'אק אמר לבחור הגותי. הוא הינהן לאות חיוב. "מארקו יחכה לך מבחוץ ואני אוודא שלא יראו את המכונית בחוץ אבל ליתר ביטחון תחנה במקום שגם שהשכנים לא יוכלו ממש לראות." זאק אמר. "אני ואנדי ננהל את העניינים מפה." זאק הוסיף. "ומה איתי?" שאל הצעיר של החבורה. "אתה נשאר איפה שאתה, הולך ללמוד למבחן שיש לך." ענה לו ג'אק. "אני בכלל לא מבין אז מה אני עושה פה בישיבות. למה אתה לא מוציא אותי לשדה? ראיתי אותכם מספיק פעמים עובדים." אמר הצעיר של הקבוצה, הוא היה בן שש עשרה, בעל עיניים ירוקות דבש ושטני. "אף אחד לא הזמין אותך ג'וני, אתה זה שבא ומתנחל." ג'אק אמר לו. ג'וני נעמד מול אחיו שהיה גבוה ממנו בכמה סנטימטרים טובים. "מתי תבין שאני גדלתי?"
"אתה בן שש עשרה לעזאזל!" ג'אק אמר. "ומתי אתה תבין שאתה לא תצא לשדה? אתה לא תיכנס לעניינים האלה." הוא הוסיף בנימה כועסת.
"מאוחר מידי, אני כבר בתוך העניינים האלה." ג'וני ענה לו.
" אתה רוצה לצאת לשדה? לך תגיד את זה לאבא נראה מה קורה." ג'אק אמר בנימה מאיימת.
"למה לא? בוא נלך ונספר על המקרה האחרון אם בא לך ואז נראה מי יוצא לשדה ומי לא." ג'וני אמר.
"צא." ג'אק אמר. "צא מפה. אני לא רוצה לראות אותך." הוא הצביע על הדלת. ג'וני גילגל את עיניו, טרק את הדלת ויצא.

בל וסקיי עברו מהשער הראשי של ביתה של בל לכיוון הגינה האחורית איפה שיש לה כניסה אישית לחדרה מהמרפסת הקטנה שמחוברת אל חדרה. "זה מדהים באמת." בל אמרה לסקיי. "הכל בזכות סבתא." היא השיבה. "היא לימדה אותי הכל." היא הוסיפה. הן דיברו על כך שסבתה לימדה אותה להכין תרופות מן הצומח. הן הגיעו בדיוק לדלת העשוייה מזכוכית וראתה בחדרה דמות גברית כאשר גבו מופנה אליהן. היא לא זיהתה את הדמות לרגע וידו הייתה מושטת לכיוון יומנה. בל פתחה במהירות את הדלת והיד המושטת ירדה באותה מהירות בשמיעת הדלת הנפתחת. "מה-" בל התחיל להגיד ובאותו רגע הוא הסתובב אליהן. "שלום-שלום" אמר אדם. פיה נפער, הבעת פניה של בל היו מבולבלות. "אז זה החדר שלך? נחמד." אדם הורשם מהעיצוב. "מה אתה עושה פה לעזאזל?" בל אמרה. "איך נכנסת לחדר שלי?"
"תרגיעי הכל בסדר, אני רק חיכיתי לג'קסון שיצא מהמקלחת אצלכם בגינה ומרוב השיעמום התחלתי להסתובב קצת." אדם הסביר. "ואז עברת ליד הדלת שלי והחלטת לחטט לי בחדר?" היא דרשה לדעת. "היי את זאת שלא נעלה את הדלת." הוא ענה ללא טיפת חרטה או בוששה על מעשיו. פנייה של בל התחילו להתאדם מעצבים. "נראה לי שכדאי לצאת לפני שתתפוצצי לי בטעות." אדם קרץ לה ועבר אותה אך נעצר בפתח הדלת מול סקיי שלא הבינה מה קורה בדיוק. "ומי הבחורה היפה הזאת?" הוא שאל. סקיי הסמיקה קצת. "סקיי." אמרה בביישנות. אדם נעצר ונסחף בעולם מחשבותיו. שמה של אימו של אדם היה גם סקיי. הוא ניסה להיזכר בה אך עיכל שהוא לא מצליח לא לזכור את הריח שלה, לא את קולה ואף את פנייה.
"אולי תצא כבר?" בל דרשה ממנו לצאת. אדם יצא מעולם המחשבות שלו וחייך חיוך מאולץ לסקיי, סקיי הבינה שהיא חוסמת את הדרך ונתנה לו מקום לעבור.
סקיי נכנסה לחדר וסגרה מאחוריה את הדלת. "מה אדם איגלסיאס עושה אצלך בחדר?" היא שאלה. "מה איגלסיאס? אה, נכון." בל לרגע שכחה את השם משפחה שלו. "איך זה שכולם מכירים אותם?" היא שאלה. "אני כן מבינה שהאיים הם שלהם אבל איך כל אחד מהם כל כך ידוע? למה יש עליהם כל כך הרבה צומת לב? אני באמת לא מבינה." בל אמרה. "את לא רצינית." סקיי אמרה והתיישבה על מיטתה ליד בל. "הם אימפריה, אפילו הכי צעיר מבניהם עשה דברים למען משפחתו ולמען האנושות. הם תורמים להמון מדינות. שלא נדבר על היופי שלהם. יש להם משרדים בכל העולם ואפשר להגיד שהם מנהלים אותו אפילו, הן אחת מהמשפחות הכי עשירות והעתיקות בעולם. סבתא שלי נולדה באיים האלה וחיה עד סוף ימייה פה על האיים האלה. כשהייתי קטנה היא הייתה מספרת לי כל מיני סיפורים, היא לא הייתה סובלת אותם." סקיי התחילה לספר. "את מי? איגלסיאס?" בל שאלה. סקיי הנהנה לחיוב והמשיכה בדבריה "היא תעבה אותם אם צריך לדייק, אני אישית פעם ראשונה שנתקלת באיגלסיאס כל כך מקרוב אבל סבתא שלי כנראה ראתה את הצד שלהם שלא כל אחד רואה."
"איפה הבית של סבתא שלך?"
"לצערי היא כבר לא איתנו, איבדנו אותה לפני שלוש שנים בחורף."
"אני מצטערת לשמוע."
"תודה."
"יש לך מזל לפחות שהעברת את רוב חייך איתך ואת זוכרת אותה ואת כל הדברים שסיפרה לך."
"כן. למזלי. אני עדיין זוכרת איך היא מריחה ואיך הקול שלה נשמע. אני רק לפעמים נלחצת כשאני לא זוכרת את הסיפורים שהיא הייתה מספרת." סקיי נאנחה לרגע.
"מה קרה?"
"לא יודעת, מוזר לי מידי. אני אף פעם לא שמעתי משהו רע על האיגלסיאסים אולי שהם קצת נוקשים עם העובדים וגם עם עצמם עם כל מיני חוקים מוזרים אבל לא שמעתי אף אחד אומר את מה שסבתא שלי הייתה אומרת. חשבו שהיא ממציאה הכל ומדברת שטויות אבל-"
"אבל מה?"
"לא משנה.."
"תגידי, הכל בסדר. אל תחשבי שאני מכירה אותם או שאני לצידם."
"אחרי שנתיים וחצי שהיא נפטרה לא הייתי בטוחה אם אני זוכרת איזשהו תרופה שהיא לימדה אותי נגד מיגרנות. היא השאירה לי מחברת עם כל המינונים והמצרכים שצריך לכל מיני תרופות אבל לא צלחתי למצוא את זה במחברת שהיא השאירה לי אז הלכתי לחדרה לחפש אם יש עוד מחברת כזאת וכפי שחשבתי היה. מצאתי עוד שתי מחברות אחת היה של התרופות והשנייה היה יומן. יומן מלא שמות שאני לא מכירה והמון שנאה כלפי האיגלסיאסים." סקיי סיפרה. "עוד לא העזתי לקרוא את כולו רק א חמשת העמודים הראשונים קראתי, אחרי זה לא יכולתי להמשיך כי כל פעם מציף אותי געגוע עז כלפיה והעובדה שכולם חשבו שהיא משוגעת וכל מה שכתוב ביומן, אולי יצא משם משהו שכן יצדיק אותה ומצד שני אני פוחדת לגלות את האמת." היא הוסיפה בקול מהסס.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך