במקום שאין בו צורך במזכרת

נושם מים, מצפים ממני לחיות
אז תחיה, לא?
חיים במישור המדומה, חולם במציאות
זו מזכרת המוטבעת מטביעה

במקום שאין בו צורך במזכרת
אני מרגיש הכי רחוק ובו זמנית לא רחוק
איך תסבירו את הדואליות הזו?
מסתכל על הדמות במים, זה בית-ה

כלום לא חודר – הכל?
מתנגש עם עצמי, ברצון להשתפר
חודר את עצמי, אני מושל?
האם זו התבגרות, לא שואל

אין צורך בשלמות אלרואי
ההבנה וההסברה הן בשבילך
אז למה אתה עוד כותב
כי זה בית.