יומן פתוח[18+] חלק ד

אפשר היה לחשוב שזהו סיפור רומנטי. לא? אפילו לא קצת? טוב מה שיש לי לומר אולי לא ימצא חן בעיני אנשים תמימים. אך זהו אכן סיפור רומנטי.
תראו, חבר רחוק פעם סיפר לי סיפור, אמר שזה קרה לחבר-דוד-אח שלו, אבל אני בטוחה שזה הסיפור שלו. הוא אמר שאת סיפור האהבה שלו מוביל מוטיב אחד והוא הריגוש.
"פעם אחת" הוא מתחיל לספר "פעם אחת, אמרתי לעצמי שהפעם אני הולך על זה" הוא לגם מהכוס יין שמזג לעצמו והתחיל מהרהר כאילו הוא לבד. הקשבתי, הבטתי בו מסבה את כל תשומת ליבי אליו. לא כי אני חברה טובה, אלא כי ארגיש מבוכה אם הוא ישאל שאלה בנושא ולא אדע כי ריחפתי בעודו שופך את ליבו בפניי. "פגשתי איזו בחורה בגלריה שהייתי בה, את יודעת אני הולך לשם כדי להפיג את בדידותי עם כל שאר היצירות הבודדות שתלויות שם" הוא התרווח על הכורסא הגדולה שישבנו בה שנינו "היא הייתה בלונדינית, ממש כמו שאני אוהב, מודה כמו מגזיני הפלייבוי שהייתי קונה בהיותי נער, אבל פנטזיות נשארות" הוא הגן על עצמו "בכל מקרה אל תשפטי תקשיבי" "בלונדינית. כן. אז היא הייתה יפה, הזכירה לי את מרלין מונרו אם כי היא הייתה רזה ממנה בהרבה וגם גבוהה, משהו שאהבתי בה". הראה אותה בצורה אצילית . עברה בי מחשבה שהוא אולי קרא סיפור והוא משליך על עצמו, השתקתי את הקולות הללו שבי והקשבתי. אחרי כל משפט שלו הוא הביט ארוכות ברצפה וחזר להביט בי, כמחכה לתגובה. ואני, המתנתי. כאשר ישאל אגיב. מיומנות הקשבה. "יש לך בן זוג?" הוא שאל ישירות, "כן" שיקרתי "ואיך הוא, את נמשכת אליו?" הוא שאל במעט חשש "לא תמיד" עניתי חזרה "את מבינה" הוא סיכם "זאת הבעיה שלי, כמעט, בערך" הוא שפשף את ידיו אחת בשנייה. האמת היא שלא הבנתי "אני טוב בהתחלות, המשיכה הראשונית הלחצים בבטן, הפרפרים הזיקוקים, אחרי כל יום שסיימתי פגישה איתה לא נרדמתי מרוב כאבי הביצים שהיו לי" , "זה מושלם עד השלב שאני.." הוא לגם מהכוס והשתתק. הוא קרב אליי מעט, הייתי ישובה עם רגליים מקופלות לחזי, היה לי מעט קריר אך הרגשה נעימה, פניי מופנות אליו בעוד ראשי נשען על ידיי. עם אצבעו המורה הוא ליטף את רגלי, בעיגולים סיבוביים הוא עלה במעלה רגליי, מביט בעיניי, מחכה לתגובתי. "מה אתה עושה?" לחשתי בשאלה, "תגידי לי מה את מרגישה" הוא לחש חזרה, "רק רוצה לדעת את ההרגשה" כחכתי בגרוני " אני לא יודעת לתאר" אמרתי רועדת, משקרת. הרגשתי את תחתוניי נספגים, עקצוצים רבים באזור הרגיש שלי ביותר, ידיו עלתה וירדה בחזרה לאזור ישבני, נוגעת לא נוגעת, עובר עם ציפורניו ואז עם כריות אצבעותיו, מגיע לפלחי ישבני כמעט ואז חוזר בחזרה, מתקרב אליי עם גופו החם ומרפרף עם שפתיו על לחיי . "בבקשה, מיכל, רק תגידי" הוא לחש באוזני. "אולי תמשיך את הסיפור " לחשתי לו חזרה ,ידו הפסיקה את המגע בגופי ,הוא עצם את עיניו עדיין קרוב לפניי והוא דיבר בלחישה "השלב הקשה הוא כשאני שוכב איתה" הוא גנח חלושות בסיום המשפט "אני מגיע חרמן, מוכן מיכל באמת, אבל" הוא נעצר שוב. הקשבה זה קשה. שפתיו קרבו יותר ללחיי עד כדי נשיקה "אני לא מסופק" הוא סיים בנשיקה שקטה ועדינה על לחיי "בא לי לנשוך אותך מיכל" הוא אמר מפסיק את סיפורו, הרגשתי את בליטת איברו בצד ישבני לוחצת עליי יותר ויותר ככל שהדקות עוברות "זה לא עושה לך טוב" אמרתי כבר לא לוחשת "אני חושבת שאלך" הורדתי את רגליי באטיות נשמתי עמוקות יוצאת לדרכי, משאירה אותו מאחור, כשעיניו מלוות אותי.