הברבור הלבן פרק 13
חואנה לא רצתה להרפות את החיבוק כל כך מהר הרי היא לא ראתה את אמה המון שנים.
היא ממש הייתה חסרה לה מעין דמות אם משמעותית.
בעוד הדמעות ממשיכות לרדת על לחיה יותר מפעם קודמת , היא הרגישה שהנפש שבתוכה בוערת מרוב כאב.
לוסי חיבקה אותה חזק כשהיא מלטפת את שערה הזהוב בחום אימהי טיפוסי.
" ניסיתי לחפש אותך המון שנים כדי לתקן את הטעות שעשיתי איתך כשהיית תינוקת.
הייתי צעירה מאוד בגלל חוסר הניסיון שלי. לא יכולתי לגדל אותך כפי שרציתי היו לי הרבה חובות והרגשתי שאני טובעת מרוב צרות. סלחי לי אם הייתי אימא רעה שלא לקחתי אחריות עלייך אז פשוט עשיתי את המעשה הכי נבזי שלא חשבתי שאני מסוגלת למסור אותך לזוג גונזלס כדי שהם יעשו את כל מה שאני לא יכולתי לעשות. הם נתנו לך מה שלא הייתי מסוגלת לתת לך את לא מתארת לעצמך עד כמה אני מתחרטת." קראה לוסי בטון ענייני ונתנה לחואנה נשיקה גדולה על המצח.
" אז זה אומר שאני מאומצת?" שאלה חואנה בקול שבור והביטה עליה בחוסר אונים.
" כן ילדה שלי אבל אעשה כל שביכולתי כדי לתקן את הטעות שעשיתי הרגע הזה מתחיל עכשיו מתוקה ." אמרה לוסי בקול רגוע ואספה את חואנה אל זרועותיה.
" אימא אני מבקשת ממך אל תעזבי אותי אני ממש זקוקה לך איפה התחבאת כל השנים האלה כשהייתי צריכה אותך לא היית שם בשבילי אז לפחות תהיי עכשיו לצידי." קראה חואנה בבכי סוער והדמעות לא הפסיקו לרדת לה לרגע.
" אני יודעת מתוקה עכשיו אני פה לידך לעולם לא אעזוב אותך עוד הפעם." הבטיחה לוסי בקול רך כמשי והוציאה מן הכיס האחורי של שמלתה שרשרת שעברה במשפחה מדור לדור. " יש לי משהו קטן בשבילך ." הסבירה בקצרות.
" מה זה?" שאלה חואנה בקול סקרן יותר מתמיד.
" זאת שרשרת שעוברת אצלנו במשפחה השרשרת הזאת הייתה שלי עכשיו היא שייכת רק לך חמודה שלי סבתא שלך נתנה לי את זה כדי שאענוד אותה ועכשיו הגיע תורך." אמרה בטון רציני והיא שמה לה את השרשרת הזהב על הצוואר.
" למה הגיע תורי?" שאלה חואנה בקול סקרן.
" כי את הבת שלי וכבר מצאתי אותך אז אין שום סיבה להשאיר את השרשרת אצלי בכיס חיכיתי במשך הרבה זמן כדי שאוכל לתת לך את השרשרת באופן אישי." אמרה לוסי בהתרגשות והדגישה כל מילה שיצאה מפיה בהטעמה.
" תודה רבה אימא על השרשרת את מרשה לי לקרוא לך ככה נכון." השיבה חואנה ברגשות תודה.
" כן בוודאי שאני מרשה לך לקרוא לי ככה מתוקה שלי אני שמחה שמצאנו אחת את השנייה אבל עדיין אני צריכה להגיד לך משהו נוסף.." היא אמרה כמעט בחצי לחש והביטה בו במבט חסר הבעה.
" מ-ה? מה משהו נוסף להגיד לי?" גיגמה בחצי מילים בקושי הספיקה להגיד משפט אחד בשלמותו.
" חואניטה את צריכה להישאר חזקה כי בטוח שלא תוכלי להישאר אדישה למה שאגיד לך עוד מעט." אמרה לוסי בעצב.
" נו דברי מה יש לך? למה את נראית חיוורת?" שאלה חואנה בדאגה והרגישה שמשהו משונה עובר על אמה הביולוגית.
" אני חולה גילו אצלי גוש באחת מהשחלות אני לא רוצה להבהיל אותך אבל ימיי ספורים ואני לא יודעת אם אצא מזה בשלום.
את מבינה שהזמן שלי קצר ורק בעזרת ניתוח שעולה הון תועפות זה הדבר היחיד שיכול לגרום לי להמשיך לחיות." אמרה לוסי בזמן שהיא סבלה מקוצר נשימה שהלך והסתבך.
" אימא את מנסה להגיד שאת חולה?" שאלה בקול מאוכזב ודמעות הופיעו בעיניה.
"כן יקירתי אני חולה אני לא יודעת כמה זמן עוד נשאר לי לחיות אבל זה מעט מאוד זמן אני מקווה שאני ואת נכיר זו את זו הרבה יותר לעומק ילדה שלי בואי לא נפחד כי רק אחרי שאעבור את הניתוח נדע האם אני עדיין אחיה." ניסתה לנחם את חואנה הבוכיה.
" רק עכשיו הכרנו גיליתי אותך אימא איך אוכל לעזור לך כדי שתוכלי לעבור את הניתוח?" קראה חואנה ברצינות ופניה היו מלאות דמעות.
" כל מה שתוכלי לעזור זה רק אם תתמכי בי את חייבת להיות חזקה חמודה שלי אני צריכה ללכת טוב אני מבטיחה שאשתדל להיות איתך בקשר במשך השבוע הקרוב, בסדר?" אמרה לה לוסי בחיוך מבטיח בעוד היא ניסתה לבלוע את הדמעות בכוח אך היא לא הצליחה.
" להתראות אימא יקרה הלוואי שנוכל להיפגש שוב." אמרה חואנה לפני שהן נפרדו כי היא הייתה צריכה ללכת לבדיקה חשובה היא לא אמרה שום דבר לחואנה כי היא לא רצתה להדאיג אותה חס וחלילה.
אנדרו שקע בחיפוש במחשב הנייד שלו וניסה להשיג את מספר טלפון הנייד של אדוארדו מולינה, הוא גילה שזה הרבה יותר מסובך ממה שהוא חשב לעצמו שאפשר לעשות זאת בקלי קלות.
הוא פתאום ראה אתר אינטרנט שפירסם ידיעה רחבה על המיליונר המפורסם אדוארדו מולינה והיה כתוב שם שהוא מגיע לביקור חד פעמי בארגנטינה .
הוא חשב לעצמו שזאת הייתה הזדמנות בלעדית להיפגש אותו פנים מול פנים ולשאול האם הוא בכלל ידע על קיומה של בתו הביולוגית.
הוא חייג את מספר הטלפון בזריזות קול של גבר כבן חמישים מהצד השני של הקו ענה לו.
" כן מי זה?" שאל אדוארדו בעניין כי הוא רצה לדעת באמת מי זה שמתקשר באמצע הלילה.
" זה אנדרו אתה אדוארדו מולינה אתה יודע שיש לך בת שמחפשת אותך אתה המשפחה היחידה שיש לה. אתה שומע את מה שאני אומר?" קרא אנדרו ולא שמע כל כך טוב מה שאדוארדו אמר.
" מאיפה יש לי בת שמחפשת אותי? אני לא מבין שום דבר אתה מתקשר בשמה כדי להמציא שאני האבא שלה קודם היא צריכה לעבור איזו בדיקה שתוכיח שהיא באמת הבת הביולוגית שלי אני לא מתכוון לקחת אחריות על בת שלא ראיתי במשך הרבה שנים." הטיח בו אדוארדו בכעס ונאנח לעצמו ברוגז.
" תשמע אני באמת חושב שאתה האבא האמיתי שלה רואים שאתם דומים אחד לשנייה באופן ממש מפחיד למה שלא נפגש פנים מול פנים?" שאל אנדרו וחיכה לתשובה.
" תראה אני יכול להיפגש איתך היום אבל הפגישה הזאת חייבת להיות חשאית איך אמרת שקוראים לחברה הכי טובה שלך?" שאל אדוארדו בקול כי הוא היה בעצמו באמצע עבודה חדשה בחברה שבה הוא עובד.
" קוראים לה דולסה והיא ממש מזכירה אותך." אמר אנדרו ברגש כשדמעות עמדו בעיניו.
" אה כן מצטער אני חייב לזוז קוראים לי עכשיו דחוף. תשמע איפה ניפגש?" שאל אדוארדו תוך כדי שהוא מסתובב סביב עצמו סחור סחור.
" נפגש מבחוץ לביה"ס זה בסדר מבחינתך?" קבע מבלי להתחרט על מה שהוא אמר. " פשוט אני לא רוצה שדולסה לא תדע שנפגשנו בסתר." קרא אנדרו בטון זהיר ובדק כל פעם שדולסה לא עוקבת אחריו.
"טוב אז להתראות בינתיים." אמר אנדרו כי הוא היה צריך לנתק את השיחה.
אנדרו רשם על דף קטן שהוא נפגש עם האבא הביולוגי של דולסה והחביא אותו בתוך המגירה.
הוא הלך לקרוא לחואנה כי הם קבעו ללכת ביחד להופעה של ארתור עם הלהקה שלו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא יצא לדייט איתה אחרי שהם נהפכו להיות זוג.
כשהוא הבחין בפניה העצובות לאחר שהיא נפגשה עם אמה הביולוגית אחרי כל כך הרבה שנים של חיפוש.
" מה קורה אהובתי מה הפרצוף הזה?" קרא אנדרו בדאגה והסתכל עליה במבט בוחן.
" אהובי אימא שלי חולה היום זה נודע לי פתאום . אוף עד שמצאתי אותה וחשבתי שאני כבר לא אחקור מי הם היו ההורים הביולוגים שלי. אני מגלה שאימא שלי חולה ושנותרו לה כמה חודשים ספורים בשביל לחיות.
אני לא יודעת מה אני עושה מצד שני אני לא יותר אומללה ואני צריכה לשמוח שיש לי סוף סוף אימא אבל מצד שני קיים בי פחד גדול לאבד אותה ." קראה חואנה בייאוש.
" די אהובתי תפסיקי להתייסר תראי אני מבין שזה כואב בשבילך לגלות את זה רק עכשיו אבל בואי נהיה אופטימיים מאיפה אנחנו יודעים מה יקרה בוא נהנה מה קרה ותשכחי פעם אחת מהצרות שלך כדי שתוכלי לחיות בשלווה עם האמת שאת מחפשת." אמר אנדרו בניסיון להרגיע את חואנה.
כשחואנה ואנדרו התיישבו בשורה הראשונה ליד ברברה ודולסה.
" אני ממש מתרגשת איתו זאת הפעם הראשונה שהוא מופיע עם הלהקה שלו על אותה הבמה ." קראה ברברה כולה נרגשת.
" אוי איזה כיף אמיגה אני לא יכולה לדמיין עד כמה את מתרגשת ברגע הזה אני ממש מצטערת אם אני לא שמחה עד הסוף. " אמרה חואנה בחצי חיוך.
" חואניטה זה בסדר את לא חייבת לשמוח בכוח ארתור ואני חוגגים היום שנתיים ביחד ועדיין.." היא קראה בטון מהוסס.
" עדיין מה?" לא הבינה חואנה למה ברברה בדיוק מתכוונת.
" אני נחושה ללכת לרופאת הנשים הזאת לבדי אבל את חייבת להבטיח רק דבר אחד שלא תגידי לארתור כלום אני לא רוצה שהוא יבוא איתי. אני יכולה לסמוך עלייך?" שאלה ברברה בחשש בעוד חואנה כיססה את ציפרוניה מהלחץ הרב שהיא הרגישה.
" ברור אמיגה מה הדאגה הזאת שרובצת עלייך אין לך על מה לדאוג אם את רוצה רק אני יכולה להיות המלווה במקום ארתור , זה יכול לגרום לפחות בעיות. אני לא צודקת?" אמרה חואנה בחיוך של ניצחון.
" כן תבואי ביחד איתי לרופאת הנשים במקום ארתור. איזה יופי רק תזכרי שאת לא אומרת שום דבר לארתור .. היי את לא תגידי לו נכון?" שאלה ברברה שוב ולא חייכה בכלל.
" לא בכלל לא, אני לא אומרת כלום לארתור." קבעה חואנה ואז הן שתקו כי ארתור רצה לומר משהו חשוב לפני שהוא יתחיל להופיע עם הלהקה.
" שלום לכולם אני ארתור דה פרר ואני נרגש להזמין את כולכם להופעה הראשונה שלי ביחד עם הלהקה אני מקווה שתהנו ממנה ראשית אני רוצה להזמין לבמה אורחת ממש יקרה לליבי מדובר בברברה בת זוגתי. את מוכנה לעלות בשביל לשיר איתי שיר?" שאל אותה והביט בה בעיניים נוצצות מלאות בדמעות.
" כן אני באה לבמה!" קראה ברברה בשמחה כשהיא קמה ממקומה והכינה את עצמה בשביל לשיר שיר ביחד עם החבר שלה ארתור.
הם התקרבו לחיבוק חם ולאחר מכן ארתור הדביק נשיקה על שפתיה.
" השיר הזה מוקדש בשבילך אהובתי את מוכנה?" שאל אותה בחיוך שובב שהתפרש על פניו.
" כן אני מוכנה!" קראה בהסכמה כאשר המנגינה נשמעה.
" כשפגשתי אותך לא הבנתי מה זאת אהבה עכשיו אני מוכנה להמר על כל הקופה איתך ." שרה ברברה מכל הנשמה והיא הביטה רק על ארתור.
" יש כימיה חזקה שמחברת בינינו אז קדימה תבואי כי אין בליבי אף אחת אחרת אני מתאהב בך כל יום מחדש תגידי לי איפה את אהובתי." שר ארתור בעוד הוא הסתכל על הקהל ואז על ברברה שניצבה למולו.
" אני ואתה הולכים ביחד לא משנה מה יקרה בינינו תמיד הכימיה מנצחת את כל הקולות הרעים שבאים כדי להרוס את מה שמתחיל בינינו. אמשיך לצדך כל עוד נהיה ביחד." שרה ברברה ולא הפסיקה להביט על ארתור בזמן שחואנה ואנדרו הריעו להם .
" איזה יופי לשמוע את השיר ברברה ממש יודעת לשיר איזה קול אדיר יש לה מאיפה היא מוציאה אותו." קראה חואנה לא האמינה לכך שברברה היה קול יפה.
כשברברה סיימה לשיר ביחד עם ארתור היא ניגשה אליו כדי לחבק אותו כי הרי רק בזכותו היא תפסה אומץ והעיזה להוכיח לכולם שהיא אכן יודעת לשיר.
" החברה שלך ממש יודעת לשיר וואו זה היה מהמם . רק תגידי לי איך קוראים לשיר?" שאל אנדרו בקול סקרן.
" קוראים לשיר " תמיד הכימיה מנצחת" אני חושבת אבל אתה יכול לשאול את ארתור אתה יודע הוא גם החבר שלך." אמרה חואנה וצחקה לעצמה.
בסופה של ההופעה ארתור חיבק את ברברה והודה לה בשם כל חברי הלהקה על שהסכימה לעלות לשיר איתו את השיר ביחד.
" אהובתי זה מדהים לשמוע איך את שרה ממש הצלת אותי את יודעת." הוא אמר לה וחייך לעברה.
" כן אני יודעת ממש התחברתי לשיר יכולתי להרגיש כששרתי על מה השיר מדבר. את השיר הזה כתבת בשבילי אז רציתי להודות לך באופן אישי." אמרה ברברה בעליזות וקרצה אליו בשובבות.
תגובות (0)