הברבור הלבן פרק 11
כשהם התנתקו , לוסי הורידה את ראשה מפני שהיא התביישה שאנטוניו יראה ברגעי חולשתה ויחשוב לעצמו כמה טיפשי מצדה לבכות לידו .
" סליחה.. " היא אמרה במבוכה ולא החזירה את מבטה אליו.
" לוסיאנה אל תנסי אפילו להיות גיבורה את יכולה להרשות לעצמך להיות גם שברירית. איתי את לא צריכה להעמיד פנים." הוסיף אנטוניו בקול רגוע.
" קראת לי לוסיאנה?" שאלה לוסי בקול והביטה עליו בפליאה. " בבקשה אל תקרא לי כך רק לוסי ככה אני אוהבת שקוראים לי." התרגזה והביטה בו בפנים אדומות.
" טוב סליחה אני חוזר לקרוא לך לוסי כמו שאת מבקשת." אמר בקול שקט והביט בה ברצינות.
" תודה רבה." אמרה לוסי בעוד היא מנסה בכל כוחה לעצור את הדמעות אך היא לא הצליחה.
" לוסי אני מכיר אותך המון שנים את חייבת לחיות ולמצוא את הבת שלך כמו שחלמת .
את צריכה להישאר חזקה ולזכור שאת תחלמי בקרוב. אני יודע שזה יקרה אין לך מה לדאוג." אמר כדי לעודד את לוסי אבל היא לא באמת התנחמה בכך שמצבה ישתפר בקרוב.
"אני לא מאמינה שאני חולה אני עדיין מנסה לעכל את מה שקרה אבל האמת שברגע הזה אין לי ראש לשום כלום אני צריכה קצת מנוחה. סלח לי אם אני מגרשת אותך." קראה לוסי במבוכה וניסתה לשמור על פנים שלוות עד כמה שהיה ניתן.
" לא היה לי מאוד נעים בחברתך אף פעם לא משעמם לשוחח איתך את אישה נהדרת שראויה לכל האושר שיש בעולם." קרא אנטוניו בחיוך עליז וגנב ממנה מבלי שתשים לב נשיקה נוספת.
" להתראות." קראה לוסי כשסגרה אחריו את הדלת והצמידה את גבה אליה בעוד שחיוך של אושר נפרש על פניה. כמה שניסתה להסתיר את אהבתה אליו היא כבר לא יכלה להתאפק.
" יש!" צרחה בעליזות כשהביטה על המראה וחייכה לעצמה היא הבינה שהחיים הם הפתעה אחת גדולה.
היא תמיד אהבה את אנטוניו אך היא התביישה להודות בכך רק עכשיו היא התעוררה והבינה שהיא מאוהבת בו אחרי כל השנים האלה שחלפו מאז שהיא נטשה את בתה הביולוגית מאז שהייתה בת חודש.
היא התיישבה כי היא קיבלה סחרחורת מכך שהיא חולה , היא ניסתה שלא לחשוב על המוות וחייגה את מספר הפלאפון של חואנה כי היא מאוד רצתה להיפגש איתה.
" היי את פנויה פשוט אני רוצה שניפגש את יכולה לומר לי באיזה מקום ובאיזה שעה." קראה לוסי בהרהור וכתבה את הכתובת שבה היא תיפגש עם חואנה בלי שההורים המאמצים שלה ידעו על הכוונה שלה להיפגש עם בתם ללא רשות.
" בשעה שתיים זה מתאים לך?" שאלה חואנה בקול.
" כן מעולה ניפגש בשעה שתיים." הסכימה לוסי והיא חייכה לעצמה בשביעות רצון.
" תודה אני מחכה לפגישה בקוצר רוח התקשרתי בעיקר כדי לשמוע את קולך." אמרה חואנה לפני שהיא ניתקה את השיחה והתפנתה לאנדרו שאכל לבדו את הגלידה של שניהם.
" איזו גלידה טעימה את מפסידה למה אני צריך לאכול אותה במקומך." קרא אנדרו בחיוך שובב וקרץ לעברה.
" אני לא רעבה ." אמרה בטון אדיש והתבוננה בו ממושכות.
" מה זאת אומרת לא רעבה? לא אכלת מהבוקר שום כלום. " קרא אנדרו בטון אימהי והביט בה בעיניים שובבות הוא מילא את הכפית בגלידה וניסה להאכיל אותה למרות שלא הייתה רעבה.
" לא בא לי גלידה עכשיו!" אמרה בפנים זעופות והיא נגעלה למראה הגלידה הורודה שהלכה ונמסה ככל שהוא ליקק אותה בחשק רב.
" טוב אין צורך ." אמר בהרהור והוא ניגב את כתמי הגלידה שהתאספו סביב הפה שלו בעזרת ממחטת נייר פשוטה.
" אני לא אוכלת גלידה בגלל שזה גורם לי בעיקר לקלקול קיבה אם אני אוכלת אותה קרה כמו קרח." החוותה חואנה את דעתה.
ברברה וארתור שהיו לידם האכילו זה את זה בעוד הם הסתכלו אחד על השנייה במבטים מאוהבים.
" מה יש לך ברבי?" שאל ארתור כשהבחין שברברה שינתה את פניה במפתיע.
" כלום. אני בסדר גמור." קראה במבוכה כשקלטה שכל המבטים מופנים לעברה , בפעם הראשונה שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה.
" את בטוחה שאת בסדר?" שאל שוב הפעם כדי להיות בטוח יותר.
ברברה לא ענתה לו ורמזה שהיא הולכת שנייה לשירותים, היא הלכה משם בלי לתת לו נשיקה .
ארתור לא הבין מה עובר על ברברה פתאום.
כשברברה הייתה בשירותים היא הקיאה את כל מה שהיא אכלה כולל הגלידה , כשפניה פגשו במראה היא הבחינה עד כמה פניה חיוורות.
לאחר מכן , היא התחילה לחזור אל השולחן בחצי הכוחות שנותרו לה כי היא הייתה חלשה.
כשארתור ראה שברברה חזרה , הוא מיד ניגש אליה כדי לתמוך בה ולאחוז בידה בכדי לעזור לה עם הקושי ללכת כי היא חטפה כאב ראש נוראי.
" את נראית נורא אהובתי את בטוחה שאת מרגישה טוב?" שאל בקול.
ברברה שתקה ומשכה בכתפה בהפגנתיות היא רק הביטה בו ללא אומר.
" ברברה?" שאל שוב אך זו לא ענתה לו. הוא לא הבין למה היא לא עונה .
" את בוכה או משהו?" הוא אמר כדי לדעת מה בדיוק עבר עליה ברגעים הללו.
היא סימנה לו עם הראש שלה שהיא אכן מרגישה טוב.
" את מוכנה להגיד כבר מה עובר עלייך?" התעקש לדעת מה קורה איתה בזמן האחרון.
" לא." היא אמרה לאחר שהשתיקה המביכה ביניהם נשברה היא הטמינה את ראשה בכפות ידיה.
" ברברה בבקשה ממך תגידי משהו תצרחי רק תגידי מילה אל תשתקי." קרא ארתור בדאגה והביט עליה כאשר היא התפרצה בבכי מר למולו.
היא הביטה בו ולא ידעה כיצד להתחיל היה נדמה לה שהמחזור שלה מאחר בחודש.
" אני חושבת ללכת להיבדק אצל רופא הנשים!" היא אמרה לו בצורה גלויה והביטה לו בלבן של העיניים כשהיא נהגה באומץ לב כלפיו.
" למה את חושבת שאת צריכה להיבדק?" שאל כי הוא בכל זאת היה נתון בהלם גמור .
" ארתור אני באמת בטוחה שהמחזור מאחר לי כבר שלושה ימים." קראה ברברה בפנים רציניות.
" מ-ה? אמרת שמאחר לך המחזור?" אמר בצרחה כי הוא לא התאפק לדבר יותר בלחש.
" כן למה אתה בהלם? אני באמת מתכוונת ללכת להיבדק די נו ארתור הפעם אני באמת רצינית." קראה ברברה ללא חיוך והתבוננה בו ללא אומר.
" טוב אני לא יודע מה זה אומר ללכת להיבדק.. אבל בכל זאת אני הולך איתך לבדיקה אצל רופאת הנשים אני לא עוזב אותך לרגע אחד שלא תהיי לבד. את שומעת?" קרא ארתור בחיוך של ניצחון ונשק לה.
" אני לא יודעת למה לצפות אני ממש מפחדת מזה מוות אהובי אני לא רוצה ילד במיוחד לא בגילי הצעיר.. ארתור." קראה ברברה באנחת ייאוש והמשיכה לחבק אותו בלי להגיד שום מילה.
" אל תדאגי אהובתי אני אלווה אותך לבדיקה אין כלום שאנחנו צריכים בגלל זה לדאוג כי עדיין אי אפשר לקבוע שום תיאוריה שאנחנו בכלל לא בטוחים בו . תראי שזה יחלוף בקרוב את ואני צריכים להמשיך להיות אחד למעם השני למרות כל הכאב." קרא לעברה בזמן שהוא אסף אותה לזרועותיו.
" תודה שאתה באמת שם כשאני צריכה אותך אתה ממש מקור תקווה בשבילי בזכותך אני לא נשברת תודה לך." קראה ברברה בחיוך בעוד ארתור מנסה לעודד אותה ככל יכולתו.
" תודה לך ברבי." קרא ארתור במעבר קטן מנשיקה לנשיקה ביניהם, הוא העביר את ידו בשערה הבהיר והסתכל לתוך עיניה התכולות.
" יהיה בסדר אהובי אתה תראה שהכול יסתדר בסופו של דבר הכול חייב להיות בסדר אנחנו נתגבר על הכול כי אחרי הכול אנחנו זוג לא?" אמרה ברברה בצחוק מתגלגל.
" כמובן שנתגבר חיים שלי הזוגיות שלנו היא מעל לכול. למרות כל מה שקרה בינינו אני עדיין נמצא אותך אני לא עוזב לשום מקום." קרא ארתור כאשר הוא צחק לעצמו בעוד הוא אחז בפניה של ברברה ומנשק אותה בתשוקה .
תגובות (0)