רעבה לאהבה פרק ג'

∆לפעמים אני מרגיש יתום, ואולי זה מה שאני.
אני לא יודע מה עלה בגורלו של אבי, אני אפילו לא יודע מה שמו. אמא שלי היא הכל בשבילי, היא החברה הכי טובה, אחות, אבל לפעמים היא שוכחת שהיא גם אמא שלי.
רגעים שהיא דואגת לי הם נדירים. כמו היום. ברגעים כאלו אני יודע שלא משנה הפרש הגילאים שלנו. היא אמא שלי, תמיד.
אמא היא האישה הכי חזקה שאני מכיר, והיא תמיד שם בשבילי, תמיד.
אני שוטף את הכלים ומזמזם ביחד עם אמא שלי מנגינה שהייתה נוהגת לשיר לי יחד עם סבתא כשהייתי ילד. ∆

העיניים שלי סורקות אחר דבר מה שהשתנה בו, בחצי שנה האחרונה הוא התבגר, הפך מנער צעיר לגבר של ממש.
אני מנגבת את הכלים ופונה לסדר את השולחן הקטן מספרי המתמטיקה שלי.
אנחנו מתיישבים על הספה ומתחילים לפתוח אחד בפני השני את סדר היום. הוא מספר לי מה שהוא יכול על המבצע, כשאני שואלת על אביה הוא מתכווץ באי נוחות ואני במהירות עוברת לספר על היום שלי. אני משמיטה את החלק בו הייתי בפחד נוראי. אט אט הוא מניח את ראשו על כתפי ועוצם את עיניו התכולות, זהות לשלי.
שוב אני מרגישה ממש כמו אמא ביום אחד.
אמא אמיתית.
כשהוא נרדם כבר לגמרי אני קמה בזהירות ומכסה אותו. "לילה טוב נסיך" אני נושקת על קודקוד והולכת להתקלח, להסיר את כל הליכלוך והכאב.
מקווה שלא צמחו לי עוד שיערות לבנות בגלל שעות הפחד האחרונות.
כשהמים מורידים ממני שכבת לכלוך ועור מתקלף אני מתחילה להרגע.
אני חוששת שהגוף שלי הגיע למצב מתח מרבי היום.
כשאני יוצאת מהמקלחת עטופה בחלוק ועם מגבת על השיער אני רואה את האדים שיוצאים מחדר האמבטיה. ריח השמפו דבק בי ובעייפות בלתי מוסברת אני נרדמת על מיטתי בעודי לבושה בחלוק המגבת.
אני מתעוררת לקול רחש במטבח. בטח אופק מכין ארוחת בוקר.
אופק.
אני קמה בקפיצה ואז מרגישה סחרחורת קלה מהמהירות בה קמתי. כשהחדר מתחדד אני פושטת במהירות אל חלוק המגבת ולובשת שימלה קיצית פרחונית קצרת שרוולים שנושקת לברך. אני מצחצחת שיניים יוצאת מהחדר שלי למטבח. "בוקר" אופק מחייך חצי חיוך. "סליחה על אתמול" הוא הופך חביתית במחבט.
"הכל בסדר מותק, בוא, תן לי להחליף אותך" אני מושיטה את ידי ומחכה לקבל את התרבד. אני רואה הלם בפניו אך הוא מתעשת במהירות ונסוג לאחור לפנות לי את עמדת הכיריים. המבט הזה גורם לי לצוויטה בלב.
לפעמים הוא מנסה להגן עליי, אולי זה בגלל גילי, ואולי זה כי אני הבנאדם היחיד בעולם הזה שקשור לדמו.