רעבה לאהבה פרק ב'

אני מסתובבת אליו ומאמצת אותו אל ליבי קרוב ואז מעקמת את אפי "אתה חייב להתקלח והאוכל מתקרר" אני מרגישה שאבן ענקית נגולה לי מהלב.
אופק בסדר. סוף סוף אני מצליחה לנשום בצורה סדירה. "אמא, בכית?" הוא שואל אותי כאילו אני הילדה. אני סוגרת את שיניי בחוזקה פן תפלט עוד יבבה. "שמעתי שהיה הרוג" אני עונה בקול חלוש. אופק מרכין מבט. "הייתי צריך לחשוב על זה, הפלאפון נשאר בב"ח בכלל, אבל אמרתי לך שאני לא אהיה איתו עד מחר בבוקר" אני מרגישה קצת מטופשת ואולי קצת ילדותית, כי זה מה שאני. ברור שהייתי יודעת ראשונה, הרי אני אמא שלו והחברה הכי טובה שלו. "הכרת אותו?" אני מלטפת את גבו המיוזע. "לא ממש. אמא, הוא בכלל לא מהיחידה שלי, לא היינו יחידה אחת במבצע הזה" הוא פותח את פיו כאילו רוצה לומר עוד משהו ואז סוגר אותו. "אסור לך לדבר על זה" אני מגלגלת עיניים. "יאללה לך להתקלח" הוא מעביר את ידו בשערו הבהיר הקצוץ, את הגן הזה חד משמעית הוא לא קיבל ממני. הוא כל כך שונה מהשיער השחור פחם שלי. הוא מרים בקלילות את התיק קיטבג שלו כאילו הוא לא שוקל כלום וזה גורם לי לתהות איזה משטר אימונים הוא עובר. הידיים שלו הופכות חסרונות מפעם לפעם, והוא כבר לא שברירי כמו שהיה כשהיה תינוק. אני מחממת את האוכל וכשאופק יוצא מהמקלחת אנחנו ניגשים למלאכת האכילה. "איך ידעת שאבוא?" ריח שמפו נוטף ממנו והוא נראה יותר משוחרר בבגדיו האזרחיים מבגדי החאקי שלו. הוא מעמיס את צלחתו מכל סוג של מאכל. הכנתי את המאכלים האהובים עליו, עוף ברוטב צ'ילי עם תפוחי אדמה, סלט כרוב, עגבניות שרי ולחמניות שאני אופה. "לא ידעתי, קיוויתי" אני לא ממש מסוגלת להכניס משהו לבטן אז אני רק טועמת מקצה תפוח אדמה. לפתע עולה בי מחשבה "מה עם אביה? אולי היא משתגעת כמו שאני הייתי עד לפני כמה רגעים?" הוא מחייך חצי חיוך "היא בכלל לא ידע שנכנסתי" הוא עונה קצרות. "רגע, מה קורה איתכם?" הוא בוצע חתיכה מהלחמניה ולועס כמה רגעים. "אפשר להגיד שאנחנו קצת התרחקנו לאחרונה" זה לא סימן טוב. "למה?" אני לא מצליחה לעצור בעדי אז בשביל להתנצל אני חורקת שיניים. "אמא הכל טוב, אני פשוט חושב ללכת צעד קדימה אז אנחנו לקחנו צעד אחורה כדי לראות איפה אנחנו עומדים" אני מרימה גבה, הגבה עם הפרסינג. "מה זה אומר צעד קדימה?" סומק קל עולה בצווארו. זה גורם לי לצחוק בקול "אל תשתף את האמא הזקנה שלך בפרטים, היא גם ככה מיושנת" עכשיו שתינו מחייכים. "הכי זקנה שאני מכיר" הוא מקניט אותי.