הברבור הלבן פרק 9
חואנה חייכה למרות כל מה שקרה לה לאחרונה.
היא הרגישה שהוא היה היחיד שהבין אותה מבין כל האנשים שהיו הכי קרובים אליה.
אנדרו ראה שהיא מחייכת והוא חש הקלה עצומה על שסוף סוף חואנה חייכה למרות שכואב לה.
" באמת מצאת את אימא שלך? אני ממש שמח בשבילך איזה יופי לפחות שאת לא תהיי לבד בעולם יש לך מישהו לחזור אליו.." אמר אנדרו בעצב כשהוא נזכר שאביו ואמו נהרגו בתאונת דרכים קשה .
" מה קורה אנדרו הכול טוב?" שאלה חואנה בדאגה וזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה שאנדרו בוכה למולה היא הביטה בו בבושה .
" איבדתי את ההורים שלי בתאונת דרכים אני רק הייתי ילד אז כשהם נהרגו את לא מתארת לעצמך איך זה עצוב לחיות בלי הורים. הייתי בן שמונה כשזה קרה. יש לי רק דודה אחת וזה הכול." אמר אנדרו בבכי ומחה את דמעותיו בגב ידו.
" רק דודה? איזה עצוב זה אנדרו למה לא סיפרת לי קודם.. לא ידעתי שההורים שלך נהרגו בוא אליי אני אתן לך חיבוק." קראה חואנה בקול רך ואספה את אנדרו לזרועותיה.
"תודה רבה אהובתי אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך את המשענת שלי ." קרא אנדרו בחיוך והתכופף לעבר חואנה כדי לתת לה נשיקה על השפתיים.
" גם אני אותך אהובי." קראה חואנה והמשיכה לחבק אותו תוך כדי שהוא מנשק שוב ושוב.
חואנה הניחה את ראשה על כתפו והוא ליטף את שערה הבהיר קלות . הוא שם את ידו על כתפה ונתן לה נשיקה על המצח.
" טוב שיש לנו האחד את השנייה אה מתוקה?" אמר לה בחיוך חם והצמיד את שפתיו לשלה . הוא הרגיש כל כך בר מזל שיש לו מישהי כמו חואנה.
הוא בירך כל רגע שהוא חווה ביחד איתה והם היו ביחד לאחר שהיא נפרדה מארתורו.
אחרי הכול הוא היה מאושר ממה שקרה בינו לבין חואנה.
" אני ממש מאושרת שיש לי אותך מאז שהגעת לפנימייה החיים שלי השתנו לטובה בזכותך." קראה חואנה בנימה מעודדת ונישקה את ידו בעדינות.
" אוו כמה חמוד לשמוע את זה ממך." קרא אנדרו בחיוך מאוהב וגנב ממנה עוד נשיקה.
" אתה תשמע את זה המון פעמים אהובי." אמרה חואנה במתיקות וחייכה אליו חיוך ביישני .
" כמה שאני אוהב אותך ." אמר לה והשנים התקרבו לנשיקה יפה וארוכה.
הוא הניח את ידו בתוך ידה , הוא יכל להסתכל עליה ככה במשך שעות ארוכות.
חואנה הייתה יפהפייה על אף שהיא חשבה עצמה למכוערת הוא חשב שהיא מלכת היופי בעוד שהיא הייתה בטוחה שהוא סתם צוחק עליה בדיוק כמו האחרים.
" נו קדימה את לא צריכה להתבייש אני הבן זוג שלך את כל כך יפה שאת לא מעריכה את עצמך אם את רוצה אני יכול לעזור לך לחפש את אימא שלך מה את אומרת?" שאל אותה והסתכל עליה במבט חסר הבעה.
" איזה רעיון הבאת עכשיו, אני מסכימה ואני מאוד רוצה שתעזור לי למצוא את אימא שלי במכתב שקראתי היא כתבה את השם שלה ממש בתחילת הדף שמה המלא הוא לוסי מונטרו ואני ממש רוצה לראות אותה ורק אתה יכול לעזור לי בזה." אמרה חואנה ברצינות והביטה בו בעיניים מקוות.
" אני אעזור לך אני מבטיח נמצא ביחד את אימא שלך אל תדאגי חואניטה הכול יהיה טוב." אמר אנדרו בזמן שהוא חיבק אותה כשניסה לעודד אותה בכל כוחו.
" תודה לך ." השיבה חואנה בקול שקט ונאנחה בקול.
" איך את? את נראית טיפה לחוצה את יכולה לספר מה עובר עלייך!" ניחש אנדרו שמשהו רע עובר על חואנה.
" זה בקשר להורים שלי הם רוצים להוציא אותי מהפנימייה כדי שלא אפגש במקרה עם אימי הביולוגית ללא הסכמתם." אמרה חואנה בתסכול והדמעות עמדו בעינייה.
" מ-ה?" אמר אנדרו בהלם בגלל שהוא לא יכל להאמין למה שחואנה סיפרה לו כרגע על ההורים המאמצים שלה.
" איך הם מעזים לעשות דבר כזה? למה הם מונעים ממך להיפגש עם אמך האמיתית?" שאל אנדרו בזעם.
" זה בגלל שהם מפחדים לאבד אותי אם אפגש איתה אני יודעת מה אתה אומר וזה לא בגלל שאני באה להגיד שהם צודקים פשוט שצריך להבין את הפחד שלהם הם בכל זאת גידלו אותי למרות שלא ידעתי עד גילי הנוכחי שאימי הביולוגית אכן חיה." אמרה חואנה ברצינות וכמה שהיא ניסתה שלא להישבר זה לא שינה את מה שהיא מרגישה.
בינתיים ברברה וארתורו חוו את הפעם הראשונה שלהם ביחד. שניהם אכלו ארוחה רומנטית לאור הנרות בעוד ברברה הייתה שקועה במחשבותיה.
" אני אוהבת שאתה מבשל אבל הפעם זה יצא מושלם. אהובי קלעת בול לטעם שלי." קראה ברברה בחיוך מתלהב והתקרבה כדי לנשקו על השפתיים.
" תודה רבה אהובתי הכול בשבילך!" חייך ארתור כאשר הוא ראה את ברברה מחייכת.
זה עשה לו טוב לראות עד כמה היא הייתה מאושרת.
" רציתי לחשוב ביחד איתך מה את אוהבת לאכול וככה יצא שהכנתי ארוחה מושקעת רומנטית לשנינו לא מגיע לי תודה על כך?" שאל כשחיוך רחב נמרח על פניו היפות.
" אמרתי לך תודה לא לא אומרים אותו דבר פעמיים!" אמרה ברברה בחיוך שובב.
" כן אמרת לא חשוב מה שרציתי לומר זה שאני ואת עברנו כל כך הרבה ביחד שזה התאים שנשב פה שנינו לאכול אפשר לפעמים לפנק. מה קורה." שאל פתאום כשראה שברברה החווירה כאילו ראתה מישהו מת.
" לא אני רואה שיש לי שתי שיחות שלא נענו מחואנה אצא רגע לבחוץ כי אני רוצה לדעת אם היא חיפשה אותי , תחכה לי בינתיים בתוך הבית , לא אאחר אני מבטיחה." אמרה ברברה ונישקה אותו מהר לפני שהיא יצאה לחצר האחורית.
" אוקיי חואנה עכשיו אני באזור עם קליטה דברי אליי מה קרה רגע לאט לאט מה קרה עם ההורים שלך?" שאלה ברברה ברצינות.
" הם רוצים להוציא אותי מהפנימייה אני לא רוצה לעזוב פה יש לי את החברים הכי טובים שלי ." אמרה חואנה בבכי .
" טוב אני באמצע משהו חשוב עם ארתור לאחר שאחזור לפנימייה אני מבטיחה שאהיה כולי אוזן לשמוע מה עובר עלייך." קראה ברברה כאשר השיחה התנתקה.
היא חזרה אל ארתור והתיישבה על ידו . ארתור חייך אליה ומשך את ידה לעברו . הוא הוביל אותה בעיניים עצומות אל המיטה.
הם הביטו זו על זה בחיוכים מאוהבים.
" את יודעת כמה אני אוהב אותך נכון?" קרא ארתור כאשר שניהם עשו אהבה.
ברברה חייכה אליו והסמיקה קלות.
" אתה תשמור עליי?" שאלה בעיניים מקוות.
" כן אני שומר עלייך כי את הדבר הכי יפה שיש בחיי ." קרא ארתור וחייך אליה ברכות.
" רק בוא נזהר טיפה שלא נתנהג בחוסר אחריות." קראה ברברה בדאגה.
ארתור הביט עליה כשהיא חייכה.
תגובות (0)