ג'ייק הוא לא כלב רגיל!

ג'ייק איתי מאז ומתמיד. הוא תמיד היה שם ותמיד יהיה. הוא היה איתי מהיום שנולדתי ויהיה איתי עד היום שאני ימות. ג'ייק הוא הכלב שלי. ואני יודעת שזה נשמע די הזוי ולא אמין. אבל אצלי במשפחה ככה זה עובד. ביום שמישהי במשפחה שלי נולדת הכלב/ה של האמא מגיע/ה עם גור/ה לבית. כלב/ת זאב. ככה זה היה מאז ומתמיד וככה זה יהיה.
בגיל 3 החלטתי לקרא לו ג'ייק. סתם ככה בלי סיבה משמעותית. פשוט זה השם שיצא לי מהפה וזה נשאר ככה. עד אז פשוט קראתי לו כלב. ג'ייק תמיד שומר עלי ותאמינו לי שיש לו ממה לשמור. כבר אמרתי שהמשפחה שלי לא ממש משפחה רגילה? טוב הכל יתברר בהמשך. אז זה הסיפור שלי ושל ג'ייק.

השעון המעורר צלצל. 7:00 בבוקר.
פתחתי עין אחת ושלחתי יד לטלפון הניד לכבות את השעון. ניסיתי למשוך את השמיכה מעל הראש בשביל לנמנם לעוד כמה דקות אבל השמיכה לא זזה. הבטתי במיטה. ג'ייק שכב על השמיכה עם מבט עייף בעניים.
"נוווו!" צעקתי עליו. "לא." הוא ענה בקול עייף ופיהק. "אוף" מלמלתי לעצמי והתיישבתי על המיטה. ג'ייק ירד מהמיטה והכניס את האף מתחת למיטה. הוא יצא משם לאחר שניה עם הכפכפים הכחולים שלי בפה שלו, שם אותם על הרצפה והתיישב לידם. "קדימה" הוא אמר לי "טוב, טוב" מלמלתי לבשתי את הכפכפים והלכתי לשירותים לצלצל שיניים. שמעתי את דלת החדר נפתחת "אליסה?" נשמע הכל של אמא מלמטה "היא קמה" ענה לה ג'ייק ויצא מהחדר. סיימתי לצחצח שיניים וירדתי למטה למטבח. ארוחת הבוקר כבר היתה מוכנה. 5 צלחות היו מונחות על השולחן מלאות במלא אוכל. "בוקר טוב" אמרתי לכולם והתיישבתי בכיסא הקבוע שלי בשולחן "בוקר טוב" ענתה לי אמא בזמן שהיא מביאה כוסות לשולחן
"בוקר טוב" אמר לי אבא כשהוא מתיישב גם בשולחן גמר לבוש בחליפה מוכן לצאת לעבודה. "בוקר טוב" אמרה ג'סי הכלבה של אמא כשהיא מתיישבת על הכיסא שלה. "בוקר טוב" אמר ג'ייק והתיישב לידי בכיסא שלו. אמא התיישבה גם היא." בתאבון" כולם אמרו ביחד והתחילו לאכול. בטח אתם שואלים את עצמכם למה גם הכלבים אוכלים איתנו בשולחן? אז בטח שמו שהבנתם עד עכשיו הם לא בדיוק כלבים רגילים. ולא אתם לא תוכלו לשמוע אותם מדברים. בעקרון רק הבנות של המשפחה מקבלות כלבים. והכלב הוא זה שבוחר מי יהיה הבן זוג שלך להמשך החיים. יכול ליהיות לך בני זוג שהכלב לא בוחר. אבל כנראה שהוא בסוף יברח. כי רק המובחרים יכולים לשמוע את הכלבים שלנו ורק הכלבים שלנו בוחרים מי יוכל לשמוע אותם. והם יודעים מה עושים. הרי בכל זאת כולם יודעים שכלבים יודעים להרגיש דברים שאנחנו לא יכולים בבני אדם. אז פה זה אפילו מורגש להם אפילו יותר. אז נחזור לאיפה שהינו. כל המשפחה יושבת לאכול. וכן הם אוכלים איתנו בשולחן כמובן לא עם סכ"ום כמונו אבל כן יושבים איתנו ואוכלים בשולחן. אז בקיצור זה היה בוקר כמו כל בוקר לפחות בנתיים.
" שמעתי שהיום אמור להגיע אליכם לבית ספר תלמיד חדש? " שאלה אמא." כן.. קצת מוזר שזה יוצא באמצע שבת הלימודים" עניתי." באמת מוזר. וחשוד" אמרו ביחד ג'ייק וג'סי.
" שוב אתם מתחילים" אמרה אמא וצחקקה. ג'ייק וג'סי בהו אחת בשניה במהלך כמה שניות ולא הוציאו מילה. "טוב… אני צריכה ללכת" אמרתי וקמתי מהשולחן לכיוון החדר. "זריז שלא תאחרי" אמר לי אבא ונשק לי במצח " יום טוב לכולם" אמר אבא נישק את אמא ליטף את הכלבים ויצא לעבודה" ביי" כולם צעקו לעברו ואני עליתי לחדר להתארגן. "איזה צבע אני ילבש היום ג'ייק?" שאלתי אותו בדיוק כשהוא נכנס לחדר שלי והתיישב על המיטה "כל יום אותה השאלה. תחליטי לבד אני מנמנם בנתיים. תעירי אותי כשאת מוכנה" הוא אמר ונשכב על המיטה ועצם עניים "אתה לא עוזר!" עניתי לו אבל הוא כבר נרדם. בסוף החלטתי על חולצת בצפר אדומה עם ג'ינס שחור עם קצת קרעים בברך ואולסטאר אדום. אספתי את השיער הבלונדיני והארוך שלי לקוקו גבוה והבאתי לפוני צד שלי לגלוש בצורה מסודרת על הפנים." מוכנה!" אמרתי בקול. ג'ייק פתח עין אחת והסטכל עלי. פתח עין שניה פיהק והתמתח. "בואי"הוא אמר לי ויצא מהחדר למטה. "כחי מתוקה זה הארוחת צהריים שלך" הגישה לי אמא שקית "תודה רבה אמא!" עניתי לה הבאתי לה חיבוק ונשיקה בלכי ויצאתי מהבית יחד עם ג'ייק. "תיזהרי היום" אמר לי ג'ייק "למה?" "הרגשה כזאת. פשוט תיהיא יותר זהירה בדרך כלל טוב? גברת נאחסית? " הוא גיחח "ממש מצחיק." עניתי בזלזול. אבל אוי עם היתי יודעת כמה הוא צדק ושבאמת היתי צריכה להיות יותר זהירה ביום הזה!