יומנו של ערפד- לא קל להיות ערפד- תלמיד חנון בתיכון-4
יום שני 31.12
אז… בן אדם, מה קורה?
בזכות מה שקרה אתמול המורה ללחשים, אוריה, אמרה לנו- לרון ולי- לשקול לעבוד במועצה אחרי שנסיים את הלימודים, היא אמרה שזה נדיר לראות ערפד-תלמיד עושה לחשי זיכרון ברמה כזאת. מור, המנהלת, אמרה שהיא גאה בנו על 'מהירות הפעולה שלנו' או משהו כזה. האמת היא שאני לא יודע איך בכלל גילו על מה שקרה אתמול אבל אני כן יכול להגיד שזה רק עזר לנו:
אמא שלי לקחה אותי היום, אחרי בית ספר, לקנות טלפון חדש (במקום הטלפון שהיא הביאה לי אחרי שהיא נתנה לי את המחברת ולקחה לי את הטלפון שהיה לי) אפילו ניסיתי את מזלי לגבי סוני חדש, מיותר לציין שהיא אמרה לי לא לעוף וגם לקחה אותי לקנות לג'נה בגדים לאיזו מסיבה ובגלל שהיא לא הייתה אתנו הייתי צריך לצלם את הבגדים ולשלוח לה. אה, כן, הייתי צריך גם לתת חוות דעת על הבגדים האלה וגם לסבול צעקות כי "אין לי טעם בבגדים".
כן, אחיות קטנות הן מעצבנות.
לרון קנו מכונית חדשה ומחשב חדש- המחשב שהיה לו היה מחשב שהוא קיבל מסבא שלו… אתה יכול לדמיין איך הוא נראה ואיך זה היה לשחק בו…
אני חושב שהדבר הכי טוב שקרה לי היום- ורוב הסיכויים שגם לרון- זה שבנות סוף סוף התחילו להסתכל על רון ועלי, ואני חושב שאנחנו סוף סוף מתחילים לטפס ב"סולם המגניבות של בית הספר" וסוף סוף עוברים שלב, מערפד-תלמיד רגיל לערפד תלמיד מקובל!
ואם כל זה לא מספיק, נטלי (הערפדית שאני דלוק עליה מהפעם הראשונה שהיא דיברה איתי- כשהיא ביקשה ממני מחק בשיעור אנגלית בשנה הראשונה שלנו בבית הספר היסודי) הציעה לי לצאת איתה בסוף השבוע!
מי אמר שבני אדם הם כאלה נוראיים? אה, רגע, זה הייתי אני.
אם תגיד לי לסכם את היום הזה בארבע מילים…
היום הכי טוב בעולם!
בשלוש מילים…
תודה לך עידו!
בשתיים?
עידו המלך!
תגובות (1)
ובאחד?