קווים לבנים

בעולם שחור אין מעצורים
הגוף זורם לו בין המכחולים
מצייר לו צבעים שלא קיימים
לבוש באישיותו כך השירים אומרים
אבל הצבעים אינם ממשיים
אז תעתועי הנפש לא נותנים לו חיים

ואת הרופאה שפתייך יבשות
בעולם תמים כזה איך זה יכול להיות
שהקשת דוממת והדמויות חונקות
אז ציירת קווים לבנים על האנושיות
כי השקט רועם ואין עוד מה לעשות

שילבת ידיים עם התעתועים
פרצופים שרוצים להיות אחד
מרגישים שאין להם מקום כאן
הקווים רקדו על גופיהם
אך מנוחה לא הגיעה להם

שפתייך על המצח של האדם
היובש נקרע והדם נמרח
אך לא עצרת לרגע
התאחדת עם הבלאגן
קווים לבנים את לי