קרוב הביתה

האיש עם הטוקסידו, הצלקת על עינו, השיער החום והעיניים הכחולות נכנס בהליכה בטוחה אל תוך בניין רגיל לגמרי.
בכניסה לבניין עמדה מעלית, והאיש נכנס לתוכה, והיא נסגרה. על המעלית היו כפתורי קומות, אך כשהאיש ניסה ללחוץ עליהם, דבר לא קרה.
במקום זה, יצא מתוך קיר המעלית מכשיר שסרק את עיניו של האיש, ולאחר שנשמע צליל אישור, המעלית עלתה בעצמה, עצרה ודלתותיה נפתחו.
האיש לא נבהל מדבר, יצא מהמעלית והסתכל לצדדים. הוא היה בתוך חלל ענק, חשוך, ריק כמעט לחלוטין, ורק בפינה של החדר הענק עמדה כורסה ועליה ישב איש עם חלוק לבן, שיער שחור בצדדי קרחתו, ועיניים חומות שהיה בהן מבט תמים.
"אמרת לי לחכות פה?" שאל האיש עם החלוק הלבן. האיש עם הטוקסידו הלך לעברו מבלי לענות, הוציא אקדח מכיס מכנסיו והצמיד אותו לראשו
"תקשיב לי טוב, ג'רארד, כי אני אשאל את זה רק פעם אחת" אמר האיש עם הטוקסידו עם קולו הצרוד "אני הבנתי שאתה יודע את מיקום הכניסה הסודית"
"כן…" מלמל ג'רארד
"אני צריך שתלך לשם…"
"אתה לא רוצה שאני אוביל אותך לשם?" שאל
"לא!" צחקק האיש עם הטוקסידו "רק שתגיע לשם בדיוק מחר בשמונה בבוקר".
*
למחרת, בשמונה בבוקר, ג'רארד יצא מביתו. ג'רארד היה בן אדם רגיל למדי, והלך לעבודתו, והוא היה לחוץ, הוא איחר.
הפעם הראשונה שפגש את האיש עם הטוקסידו היה בחנות שלו. הוא עבד כרגיל בקליניקה שלו כרופא שיניים, וכשהיה בהפסקה האיש עם הטוקסידו דיבר איתו.
ג'רארד הבין מדבריו של האיש עם הטוקסידו שהוא ראה משהו חשוב, ואיים על חייו של ג'רארד אם לא יבצע את דבריו.
לכן הוא היה לחוץ מאוד לבצע כבר את בקשתו. ג'רארד הגיע אל כניסת הקליניקה שלו. הכניסה הסודית הייתה ממש בקירבת מקום, וכמו שהאיש עם הטוקסידו ביקש, ג'רארד חיכה שם. הוא לא ידע למה.
לפתע, כעבור כמה דקות של המתנה, הגיעה פלוגה של המשטרה בריצה אל כניסת הקליניקה, והקצין ניגש אל ג'רארד ושם על ידיו אזיקים.
"אתה עצור בשם החוק, ג'רארד אלפאר" צעק הקצין בזמן שהפלוגה לקחה את ג'רארד בכוח לכיוון הניידת.
האיש לא הבין מה קורה לו, והוכנס בכוח אל תוך הניידת.