משחקי שמות

רוממות בחירת
השם
רוממה אותנו
לטירת ענפים
בעוד עורבנים שרים
על אובדן האורבן

מילים כתבו אותי
כאופליה
(כפי שאדם כתב אחרת
אולי קצת אחרת)
ואתה קיבלת אותי כפי בקבלה
של המילים.

אותך בראו כחץ
למטרה
לא ידועה
אבל עשית הכל למטרה
(המספרים בלעו אותך
ככוכבים).
הוקינג, אתה.

לחשתי בשנתי
שתמיד חלמתי ששמי הוא קלמנטיין
בשמש נצחית
שעיוורה את חושיי
(אולי תקלף
קליפות קלופות
ממני
ולא תמצא אחרת).
קיבלת את פשר החלומות.

לרגע אף קראתי לך
ג'ואל.

מהירות אי-המחשבה
וטשטוש הראייה
הוציאו אותי
כמו דמות מרומן
של ג'יין אוסטן
(אולי תקרא לי אמה).

מה אני אקרא לך?

מה אני
שמשייפת מחשבתי
אל תוך מחול של שמות
(הם כתבו עלינו
כבר
מיליון פעמים
במיליון פעימות)

אבל זה לא משנה
כפול מיליון,
או אולי
אולי
מספר אחר-

אתה טוב רק בשביל לחשב
את הסטטיסטיקה
של הכאוס
החיצוני.

אמרתי לך
שאני רוצה לחיות
אלפי אנשים
ואלפי חיים שונים
ואמרת
שאולי.

אבל יש רק עץ אחד
והענפים כבדים מדי.

יצר ביולוגי משונה
יצר אותנו
אחרת.

שמי-
שאולי היית צריך לדעת,
רופף בזיכרונך.

הרי שניתן לי
ברוממות אבי.

ואתה ניתנת לי
ביצר דמיוני
עטוף במשמעות
זהב חלוד.

(רוממות בחירת השם,
אני יורדת
חזרה לניגון
המכוניות הצופרות).