עד עצם היום הזה עונה 1 פרק 1 עמוד 1

היה היה פעם יער קסום מלא בכל הדמויות הקלסיקות המוכרות.
או חושבים שאנו מכירים.
יום אחד הם מצאו את עצמם בעולם שאין בו ספים טובים.
עולמנו.
זה מה שקרה:
נסיך יפה תואר רכב על סוסו ביער ממהר לימצוא את אהובת ליבו החל לרדת שלג והוא הגיע לקרחת יער קטנה באמצע קרחת היער 7 גמדים עמדו סביב ארון זכוכית מביטים בנסיך נואשות
"איחרת את המועד" אמר דוק והחווה בראשו אל הארון הנסיך הביט באהובתו חסרת החיים
"לא..לא!" הוא ניגש לארון הזכוכית והביט בפנייה היפות של שילגייה כמעט בוכה
"תיפתח את זה." אמר בהחלטיות
"אני מצטער היא לא איתנו" אמר רגזני
"לפחות תן לי להפרד מימנה." ביקש נואשות
הגמדים קמו מארון הזכוכית ופתחו אותו שבורים
כולם בכו והנסיך רכן אל שילגייה. ליטף את שיערה השחור. ונשק לה.
גל הדף של אהבת אמת שטף את היער הקסום
הנסיך קם ושילגייה היתעוררה בנשימה גדולה, הם הביטו זה בזה מאושרים
"אתה" חייכה שילגייה והניחה יד על לחיו
"מצאת אותי" הוא הניח את ידו על שלה
"היה לך ספק?" היא קמה לישיבה
"למען האמת המגן זכוכית נתן לי זמן" הם היתחבקו
"לעולם אל תידאגי תמיד אמצא אותך" הוא ליטף את שערה
"אתה מבטיח?"

עבירת סצנה לחתונה

"כן " אמר דיוויד בחתונה
"ואת שילגייה מוכנה להישבע אמונים לאיש הזה ולאהוב אותו לנצח?" כל האורחים הביטו היא הינהנה
"כן"
"אני מכריז עליכם כבעל ואישה"
הם שילבו ידיים והקהל מחא כפיים והריע אפילו רגזני
ואז הם היתנשקו- אך לא הספיקו מפני שאז ניפתחו הדלתות הגדולות ופנימה נכנסה המלכה המירשעת רג'ינה
שילגייה אחזה בדיוויד
"מיצתערת על האיחור" אמרה בניבזיות והיתקדמה אל החופה הקהל נירטע אחורה בפחד
שני שומרים ניסו לעצור אותה אבל היא העיפה אותם בהינד יד מבלי להתאמץ בעודה הולכת וחיוכה הזחוח רק גדל
"זו המלכה, בירחו!" אמר דוק
שילגייה שלפה את חרבו של דיוויד וכיוונה אל המלכה
"היא לא המלכה יותר!" אמרה ורג'ינה הייתה במרחק נגיעה מהחרב אך לא היססה ולא פחדה
"היא לא יותר ממכשפה מירשעת!" הרעימה בקולה
"לא על תירדי לרמה שלה היא לא שווה את זה " אמר דיוויד ולקח את חרבו משילגייה והחזיר אותה לנדנה.
"על תבזבזי את זמנך כבר היפסדת, ואני לא אתן לך להרוס את החתונה הזאת." שילגייה היתחבאה מאחורי דיוויד
"לא הגעתי הנה כדי להרוס.. נהפוך הוא יקירי, באתי להעניק לכם מתנה." שילגייה הגיבה מייד
"אנחנו לא רוצים דבר מימך!"
"את מוכרחה לקבל אותה."השתיקה אותה
"מתנתי עבורכם…ביום משמח שכזה…מחר עבודתי האמיתית תתחיל..אתם נדרתם נדרים.אכשיו אנדור את הנדרים שלי." אמרה בזעם בעודה הולכת לאט הלוך חזור סביב החופה
ושילגייה ודיוויד נכנסו להלם
"בקרוב כל מה שאהבתם, כל מה שכולכם אהבתם,"אמרה ופנתה לקהל
"ילקח מכם לעולם" הקהל שמע בפחד מעוניין לדעת איך תממש את ההבטחה
"ומתוך הסבל שלכם,יעלה הנצחון שלי ." אמרה והדגישה את השלי ברכושניות ופניה העלו זעם בילתי נשלט
"*אני* אהרוס לכם את השמחה , גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה." אמרה והלכה לכיוון הדלת שילגייה ודיוויד הביטו זה בזה הם היו צריכים ליפעול ואכשיו
"היי!!" צעק דיוויד כדי שתסתובב ואז הוא זרק את חרבו אל ליבה וכש עמד ליפגוע היא נעלמה בענן עשן כל הקהל היה המום ודיוויד חיבק את שילגייה כאילו כדי להגן עלייה

עבירת סצנה לילד שקורא את הסיפור שסופר עד עכשיו באוטובוס הוא נראה קטן

הוא הביט בחלון האוטובוס הוא היה לבד בלי הורים, לבד בעיר הגדולה ובעוד הוא מדפדף בספר אישה זקנה שואלת אותו
"זה ספר טוב?" והוא עונה לה
"זה? זה יותר מסתם ספר" הוא אומר במיסתוריות והאישה מחייכת אליו
בעוד הנהג מכריז
"בוסטון התחנה הדרומית תודה שנסעתם בהגרייהאונד"
הוא ירד מהאוטובוס זה היה ערב מאוחר
ואנשים רבים היו בתחנת האוטובוס הוא החל ללכת לכיוון שקבע ונקש על חלון מונית הנהג פתח את החלון
"אתה מקבל כרטיסי אשראי?" שאל הילד
"לאן קפטן?" ענה הנהג .