הג’נג’י החתיך

הם לא יכולים להיות ביחד לעולם,
אבל היה ברור שהם מחבבים זה את זה.
כשהם דברו על הפרוייקט שיש להגיש למחרת, העיניים של שניהם חיכו בחיבה, כשהם דיברו,ההרגשה של שניהם הייתה. שהם מצאו משהו בעולם שהבין את כל מה שהם רצו לומר, גם אם מה שהם רצו לומר היה הרבה מאוד ביחס למה שהם אמרו במציאות, שניהם אינטלגנטיים הרבה יותר מהרגיל, והיכלת הזו לדבר עם משהו שמבין אותם בפעם הראשונה, בלי צורך להסביר ולפרט הייתה משהו נדיר בשבילם בגלל זה היא ידעה שהוא מחבב אותה, והיא ידעה שגם הוא יודע שהם יכולים להיות חברים כל כך טובים. , אמנם לשניהם יש חברים טובים, אבל שנייהם הרגישו כאילו אין אף אחד שמכיר ומבין אותם באמת.
אבל למרות זאת כל פעם שהיא חושבת עליו נצבט לה הלב, כי הם יכלו להיות חברים כל כך טובים . כי היא ידעה שלעולם לא יהיו חברים,הם פשוט היו ממעמד שונה, ממנטליות שונה, מתרבות שונה, יש להם חברים שונים כל כך,והם אף פעם לא ניהלו שיחה אמיתית,כזו שהיא לא על זה שצריך להגיש פרוייקט מחר.ולפעמים נדמה לה שלמרות ששניהם לומדים באותה הכיתה, הם רחוקים זה מזה כרחוק הצפון מהדרום.
ואז קרה משהו מוזר.
בשיעור מתמטיקה היא דיברה על מישהו ג'ינג'י בשיעור מתמטיקה,מישהו שהיא פגשה באיזה סאמר סקול,והיא אמרה לחברה שלה שהוא הבחור הג'ינג'י הכי חתיך שהיא מכירה,ושהוא היה ממש ממש חמוד.(כי בינינו ג'נג'י חתיך זה דבר די נדיר-בלי להעליב)
הוא והחבר שלו ישבו במרחק שולחן מאיתנו,והחבר שלו שמע את זה ואמר לו,ומאחר שהוא ג'ניג'י,(וגם הוא די חתיך)אז הוא צעק בלחש:"אני מקווה שאת מדברת עלי"
והיא כמו מטומטמת,במקום לזרום איתו בצחוק ולומר:"כן בטח"
אמרה לו:"לא, דיברתי על משהו אחר,על תעוף על עצמך"
"היי,לא יפה!,שתדעי לך שאני ממש נעלבתי".
משכתי בכתפי.
הוא אמר זאת בחצי ציניות ובחצי כנות,ראיתי בעיניו שהוא נעלב,ומשהו בניצוץ החביב שהיה תמיד ביננו נכבה לרגע.
טוב נו,גם אני הייתי מתאכזבת קצת אם זה היה קורה הפוך,קצת מתבאסת,אבל זהו.
שיעור מתמטיקה נגמר,עכשיו שיעור אנגלית.
כולם עברו לכיתה בה הם לומדים אנגלית(היא והוא היו בחמש יחידות).
ואיכשהו גם שם הוא ישב שולחן לידה,אבל הפעם אם אפילו אחד מהם היה מושיט יד לשולחן של השני הוא היה מגיע בלי בעיות.
היא שאלה אותו שאלה בקשר לספר באנגלית שצריך לקרוא וגם עליו יש פרוייקט.
(איכשהו יש הרבה מאוד פרוייקטים בתקופה הזו של השנה,אהמ אהמ משרד החינוך)
אבל הוא לא ענה לה,אז היא שאלה שוב,מניחה שהוא לא שמע,אבל גם הפעם הוא לא ענה לה,והיה ברור שזו התעלמות מכוונת.
השיעור נגמר אחרי ארבעים וחמש דקות,אבל הראש שלה היה עסוק בתהיו גם הרבה זמן אחרי.