הגברת שנקברה בחיים

רק ספסל העץ הקהה והנמוך-זה ללא המשענת- שמרופד בבד פרחוני,ונמצא ליד החלון,יוכל להעיד על מה שקרה מעליו יום יום במשך שנים רבות.
רק ספסל העץ הנמוך יוכל להעיד על זה,כי הגברת שישבה עליו,כבר לא תוכל.
משום שהגברת שישבה עליו כבר חצי שנה שוכבת דוממת באדמה בתוך קבר שיש לבן,אז רק הוא,אך ורק הוא יכול להעיד על מה שקרה.
אילו רק היה לו פה.
אילו רק היה יכול להשמיע צליל ולצעוק בקולי קולות לכל שוכני העולם את הסוד שלקחה עמה הגברת הזקנה אל הקבר.
אילו רק יכל,היה אומר שיום יום,במשך שנים ישבה עליו הגברת וצפתה מין החלון שמעליו במבט קר וזועף בילדים המשחקים בגינה.
אילו רק יכל היה אומר לילדים המפוחדים ממבטיה הזועפים-שאל להם לפחוד ממנה,שהיא לא באמת זועפת או כועסת,היא רק עושה כאילו.
אילו רק יכל היה אומר להם שבגלל שהחיים התאכזרו אליה כל כך הרבה,בגלל זה הפנים שלה כאלו,פנים שאף פעם לא שמחות,אף פעם לא מחייכות,תמיד זועפות וקרות.
אילו רק יכל היה אומר להם,שלמרות שהיא נראית זקנה מרשעת,הרי היא טובת לב שאין עוד רבים כמותה.

אילו רק יכל היה אומר לכולם,לעיתונעים,לכתבים,ולשדרני הרדיו והטלווזיה,שהגברת הזו,הגברת הזו ישבה עליו יום יום במשך שעות וצפתה בילדים המשחקים בגינה,ובזמן שצפתה בהם,הדבר היחיד שעבר לה בראש היה:"הלוואי שגם אני יכולתי",הלוואי שגם אני יכולתי לשחק בגינה כשהייתי בגילם, הלוואי שגם אני יכולתי לאכול ארטיק בקיץ חם,הלוואי שגם אני יכולתי לשחק בכדור ולרוץ בחופשיות בכל רחוב שיבוא לי,הלוואי שגם אני יכולתי לאכול גלידה ועוגה כאילו זה גודל על עצים,הלוואי….

אילו רק יכל ספסל העץ הנמוך לומר,היה אומר שהגברת שישבה עליו הייתה בודדה,ובליבה הייתה שאלות רבות,כמו:-למה לא נותרו לה אחים?,למה יש לה מספר על היד?,
היא האמינה באלוקים,גם כשהוא שותק,בדיוק כפי שהאמינה בקיומה של השמש גם כשהיא לא זורחת,אבל נקרה בה השאלה:-מדוע הוא שותק?

אילו רק יכל,היה ספסל העץ הנמוך אומר שכל השאלות שהיו לה היו נוראות,אבל הייתה שאלה אחת נוראה מכולם-בשביל מה עברתי את כל זה-אם עכשיו אני לבד?-האם בשביל לבלות את שארית חיי בקבר של שקט שדפנותיו הן קירות ביתי שלי?

אילו רק יכל היה מגלה לכולם שהיא מיד השתיקה את השאלה הזו,בשאלה אחרת:-איך את מעיזה להתלונן על בדידות,בזמן שכל השאר מתו?,אבל אז הבהבה בראשה המחשבה שאולי טוב המוות מהבדידות,כי המוות הוא קצר והבדידות ארוכה ארוכה היא,ארוכה עד מאוד.

אילו רק יכל ספסל העץ הנמוך לדבר היה נוזף בכולם שלא אכפת להם מאף אחד חוץ מעצמם,כי בזמן שכולם גרים בבית מרווח ומאובזר היטב ,הגברת שלו ישבה על ספסל עץ נמוך בלי משענת, שמרופד בחתיכת בד פרחונית דהויה עד מאוד,בזמן שלהם היה אוכל בשפע,היא הייתה צריכה לשאול את עצמה אם לקנות תרופות או אוכל,בזמן שכולם ישבו בבית חם ואוהב,הגברת שלו ישבה בבית שכולו בדידות.

אילו רק יכל ספסל העץ הנמוך לדבר…
אולי היה העולם מקום טוב יותר.
ואולי לא.
ואולי אף אחד לא היה שומע,סליחה,אולי אף אחד לא היה מקשיב,כלומר אולי מישהו היה שומע אבל זה היה יוצא לו מהאוזן השנייה עוד לפני שהיה מספיק למצמץ

אילו רק יכלו ספסלי עץ לדבר…
אילו רק יכל ספסל העץ הנמוך לדבר…
אולי היה העולם מקום טוב יותר.
ואולי לא.