אכשהו,מתישהו,זה קרה.

איכשהו,מתישהו,הכל השתנה.
כל כך הרבה זמן ומאמץ היא השקיעה בזה שהמצב יהיה כזה,אבל אכשהו,הוא השתנה.
או לפחות היא חושבת שהוא השתנה.
היא לא יודעת אם זה רק התסמינים,או המחלה,או שאולי זה תופעות הלוואי של החיסון,אבל דבר אחד ברור,המצב לא כתמול שלשום.
היא לא יודעת אם היא מפחדת מזה בגלל שהיא מרגישה שזה חוזר,או שזה פסיכולוגי,ומרוב שהיא כל כך מפחדת מזה,היא מדמיינת שזה חוזר.
פעם היא מרגישה נורא,ואז היא בטוחה"הנה,זה חזר".
אבל מיד אחרי זה היא מרגישה מצויין,כל כך טוב,שאפילו בימים שלפני במחלה היא לא הרגישה ככה.ואז היא אומרת לעצמה"אין מצב שזה חוזר".
אבל אז היא שואלת את עצמה אם ההרגשה הזו טובה רק בגלל שקודם היא הרגישה רע,אבל בעצם היא רגילה לגמרי.
משהו כמו ללכת לישון אחרי יום רגיל,וללכץ לישון אחרי מסע של קילומטרים.
אז היא חושבת שהיא משתגעת,וכולם חושבים שהיא מוזרה,אז היא שומרת את המחשבות שלה לעצמה.
ועוד יום עובר,ושוב זה חוזר,ובא לה לצרוח מתסכול,אבל היא רק שותקת ומנסה לראות מבעוד מועד מה ילד יום.