אתם זורקים, אני סל

פאזל מתמטי מרוכב
מביט בי מבין סורגי
בית כלא רוחני-
אחורה
קדימה
פנימה

אני רואה אותו
עם שוליים רצוצים
מתפרק
אל חלקיקים
של משהו לנתח
בפינצטה
(אני באה עם רוגקטה)
מעיפה הברות
חסרות צלילים
ודפוסי דמויות
(אולי יתאים)

אני הוגה לעצמי חידות לקראת שינה
אבל חידות כבר לא הוגות אותי-
זה בית כלא רוחני.

אתה מביט בי
(במדי זיקית)
ידיים רועדות
לחבר חלקי עצמי
אבל אין אני,
אין אני
רק כחולסגולאדוםכתוםירוק
זן נדיר
של טיפשות
וחוסר ממשות.