ילדת פיות- פרולוג

היא הביטה בשורת התותים האדומים ממרומי הסלע הגבוה שהיה די קל לטיפוס אפילו לילד בן 4.
היא הסיטה קבוצת שיער מתולתלת אל מעבר לאוזנה.
"איך משהוא יפה כל כך יכול להיות מסוכן כל כך?" חשבה בקול כשהיא מתבוננת בתותים הקסומים. היא ירדה מהסלע לעבר שדה הפרחים הקסומים, וקטפה חמנית קסומה, זהה בגודלה ובמראה, לחמנית רגילה. למזלה הרב אפה היה סתום מעט, אבל היא בכל זאת שמרה על מרחק מהחמנית. מבטה עבר מהחמניות הצהובות אל עבר השמים הסגולים,אל הירח מאיים להתחלף בין רגע עם השמש.
היא עצמה את עיניה וכשפתחה אותן, הסלע שעליו ישבה מקודם נראה פתאום כמו האוורסט בפני עצמו, החמניות הצהובות היו פתאום בגודלה והתותים הקטנים הגיעו עד ברכיה. שיערה הפך חלק ונצבע בצבע זהה לשל פנינה ובגדיה הוחלפו לסט חולצה, ג'ינס ארוכים ומגפי עקב בצבע תואם לשערה.
תוך שניות ספורות היא הייתה באוויר, מתבוננת בכנפיה בצבע הפנינה ועפה חזרה מארץ הקסם לכדור ארץ, ביתה האמתי.
רוח הלילה הקרירה עטפה אותה בעוד היא עפה בין עננים.
אחרי שעברה את השלט המרחף המבשר על יציאה מארץ הקסם היא ירדה טיפה למטה, אל השלט מעופף של רחובה.
לפני שנכנסה לביתה דרך החלון שתמיד השעירה פתוח, היא עצרה מול חלון חדרו של יואב, הילד שאהבה וזה שגר שני בתים ממנה.
היא הביטה לעבר המיטה הריקה, אל השמיכה על הרצפה, הכרית הזרוקה על המיטה, השולחן עם חוברת הקומיקס וספר הקריאה הזרוקים עליו, אל הכוס הזרוקה ליד הכורסה עם שאריות קפה או שוקו (כנראה שוקו), ואל שידת שיעורי הבית שהייתה מבולגנת מתמיד, חוץ מערמות הספרים שהיו במקומן כי הוא אף פעם לא קרא בהן ואחרון חביב, המחשב, שהיה דלוק על מסך "הפסדת" של פורנייט.
בדיוק שהחלה לדאוג שמעה קול מחוץ לחדר של ילד בכיתה ח' כנראה אלון, אחיו של יואב, חשבה לעצמה.
"למה אתה ער בארבע בבוקר?"
"התעוררתי ולא הצלחתי להירדם." זה היה יואב.
"חלומות רעים?"
"חלומות טובים."
על בנות?"
שתיקה.
"על המתולתלת מההסעה?"
שוב שתיקה. היא ציפתה בקוצר רוח לתשובה, הרי היא המתולתלת מההסעה.
"אולי." התחמק יואב
אחרי שתיקה קצרה הוא הוסיף "כן"
"דווקא חמודה." ציין אלון.
'ואתה קרציה לא מהעולם הזה'. אמרה לעצמה בלב.
יואב נכנס, כיבה את המחשב, ונרדם.
היא חזרה לחדרה בבית שלה וחזרה לגודלה המקורי.
האם המחשבה שהוא שונא אותה הייתה סתם טעטוע?
היא נכנסה למיטה בשיא ההתרגשות, יודעת ששום דבר לא יהרוס לה את מחר.