מכונת הזמן 2 – פרק 19

עלמה הביטה בה במבט חודר והיא חיכתה לראות מה תהיה תגובתה של מרגריטה. היא שתקה מפני שהיא פחדה ממנה.
" אז מה עליי לעשות?" שאלה עלמה בחיוך סקרן ושלחה לה מבט מלא פליאה.
" אני רוצה שתנקי את המרפסת והסלון . בשביל מה אני מעסיקה אותך , בשביל שתעשי את העבודה בצורה הכי מושלמת שיש.
ואת , מה את עוד מתלוננת . קדימה , לעבודה!" האיצה בה מרגריטה והביטה על עלמה במבט ממושך.

" אעשה כל מה שתגידי , גברת מרגריטה , אני אעשה כל מה שביכולתי כדי שהעבודה שאני נותנת פה תהיה הכי טובה שיש." קראה עלמה בנימה צייתנית ככל שיכלה.
" מאוד מקווה שלא תאכזבי אותי , מה קורה לך עכשיו? למה הדמעות האלה באות דווקא כעת כאשר שאנחנו משוחחות?" חקרה אותה מרגריטה והביטה עליה בעיני נץ.
" גברת מרגריטה , זה בגלל דניאל , שהוא לא ידע מי אני בכלל , הוא חושב שאני מכוערת.
אני רק כותבת שירים פשוטה והוא.. הוא כוכב רוק שכל הזמן עומד על הבמות כי זה הדבר היחיד שהוא מתעסק בו.
חוץ מלהיות המושא המרכזי של הלעג , אני באמת שום דבר בשבילו.
רציתי להגיד לי שאני כותבת את השירים שלו, לא אורית , שדאגה למלא את הראש שלו בשטויות." אמרה עלמה בקול שבור והתפרצה בבכי תמרורים.
" מה את עושה בנוגע לכך? ילדה , יש לך עצה. יש הרבה בחורים בעולם שירצו להיות עם בחורה מקסימה כמוך.
את יודעת משהו? אם יש משהו בלתי מוצדק, זה למה את בוכה ממש עכשיו." אמרה לה מרגריטה בקול רך.
עלמה הביטה בה במבט מלא פליאה ולא הבינה למה היא התהפכה לפתע.
תובל ושובל הלכו לפגישה שנקבעה להן עם יחיאל , מי שהיה המנהל המוזיקלי של גבריאל דמתי , שהיה חבר טוב של שתיהן.
" שלום יחיאל , באנו במיוחד כדי לדבר איתך." קראו תובל ושובל ביחד.
" כן , אני רואה. אז מה שלומכן. כמו שהסברתי אז במסיבת פיג'מות שאירגן דניאל , הצעתי לכן הצעה שלא תוכלו לסרב לה אלא אם כן אתן מעוניינות עדיין להופיע בפסטיגל 1996 בחנוכה הקרוב. אני רוצה לדעת , האם הגעתן להחלטה משותפת?" שאל יחיאל בחיוך נוצץ במיוחד.