מכונת הזמן 2- פרק 16

עלמה עשתה את דרכה מאוכזבת ושבורת לב הלכה היישר אל הבית של ההורים שלה והיא לא רצתה לראות אף אחד.
היא ידעה היטב שדניאל לא רצה אותה וזה כאב לה עמוק בתוך הלב.
ככה שהיא הרגישה עצמה מכוערת ולא מושכת בכלל, עליה להודות בכל זאת לתובל ולשובל שניסו לעזור לה כמה שהן יכלו.
לא משנה מה. היא פתחה את הדלת ורק רצתה להיות לבדה , כמה דקות של שקט נפשי עם עצמה.
תובל ושובל הגיעו לראות אם גבריאל נמצא שם כדי להודיע על החלטתם לחזור לשנת 2019.
הן מצאו את עלמה ששכבה כולה בוכיה וליבה היה שבור מפני שהיא הייתה עדיין מאוהבת בדניאל.
" מה קרה, עלמה? הצלחת בסוף לדבר עם דניאל? נו , מה הוא אמר על המהפך שעשית?" שאלו תובל ושובל כדי לנסות לעודד את עלמה השבורה.
" לא , ממש לא אמרתי לו שהמראה שלי שונה , שאין לי כבר משקפיים. שאני רוצה להרגיש כמו כולם ואני לא שונה . רציתי להגיד לו שאני כותבת לו את השירים, לומר לו שזה בכלל לא נכון מה שאורית אמרה לו." קראה עלמה בקול שבור.
" מה קרה לו? חשבתי שהוא יקבל סחרחורת איך שהוא יראה אותך ויבין עד כמה שהוא טעה לגביך. את בחורה מקסימה , מתוקה וחמודה. לא משנה איך , אנחנו ננסה לעזור לך עם דניאל. קודם כול תפסיקי לבכות." אמרה שובל בקול רך וליטפה את שערה הבלונדיני.
" עזבי, תשכחי אותו. אולי תבואי איתנו לאיזה בר ונשדך אותך למישהו אחר?" הציעה תובל בשמחה.
" עזבו אותי , בנות . אני רוצה להיות קצת לבד, אם לא אכפת לכן. לבכות על מר גורלי ולרחם על עצמי טיפה." קראה עלמה בחיוך נבוך ונאנחה בכבדות.
" עלמה , כל מה שאת צריכה , זה מישהו שיהיה איתך. לכן , מה שאני אומרת למה שלא תספרי לנו על מה שעובר עלייך?" התעקשה שובל עוד יותר.
" זהו , שאני מאוהבת בדניאל , ולא , אל תבקשו ממני לשכוח ממנו כי את ממש אוהבת אותו באמת.. " הוסיפה עלמה בחיוך עצוב.
" לא נעשה דבר כזה בחיים , מה דעתך שנעשה מסיבת פיג'מות רק של בנות?" התערבה תובל בשיחה.
" לא." ענתה עלמה בטון יבש. " אני לא כ"כ אוהבת מסיבות." אמרה בקול החלטי ולא התכוונה לחזור בה בשנית.
" אז מה את כן אוהבת?" שאלה תובל , שהייתה אובדת עצות יותר מתמיד.
" כלום, עכשיו אין לי חשק לשום דבר." קראה עלמה בטון קשוח וניסתה כמה שיותר להעמיד פנים שהיא הייתה שמחה.
חננאל , אביב וגבריאל הופיעו משום מקום , להודיע על הזדמנות חד פעמית שאי אפשר לוותר עליה כל כך בקלות.
" בנות , יש לי בשורה משמחת עבורכן. דניאל רוצה להזמין אתכם בכבודו ובעצמו למסיבת פיג'מות פיגוזית. מה אתן אומרות על כך?" שאל אביב בקול מתלהב וציפה מהן לתשובה חיובית.
" מגניב . איזה יופי!" קראה שובל בקול יבש ולא התלהבה כל כך כמו אביב וכל השאר.
" את לא נשמעת שמחה. זה נשמע קצת מאולץ. תחשבי , אנחנו הולכים להנות פעם אחת בחיים שלנו , לא? אז תשני את הפרצוף שלך ." אמר אביב בטון שובב וחייך אל שובל.
" נראה לי שאת חייבת קצת לשנות את הגישה, תשמעי, למרות שדניאל שונא אותי , הוא הזמין את כולנו למסיבת פיג'מות מגניבה. היום לא תשעה באב, זו השעה לחגוג את החיים האלה." קרא גבריאל בניסיון לעודד את עצמו.
" גבי , עד מתי אתה מתכוון לספר לרינת שאתה מאוהב בה? אתה ממש נואש , אתה אומר לי איך לשמוח? תראה איך שאתה נראה . " הטיפה שובל מוסר לגבריאל , על כך שהוא ניסה לעודד את עצמו ולספר לעצמו אלפי סיפורים מוזרים, היא הייתה בטוחה שהסוד שהוא מסתיר בבטנו לא יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.
" בואי נשכח את מה שדיברנו, אני לא יכול לדבר על זה כאן איתך. יש גבול לסבלנות שלי וזה מתחיל עכשיו." אמר גבריאל בזעם, הוא הרגיש איך שפניו מאדימות ולא הייתה לו שום דרך אחרת להסביר למה בכלל הוא בחר שלא לומר לרינת את מה שהוא מרגיש עמוק בפנים.
" אתה יכול לספר לעצמך וכולם עד כמה אתה שמח, אבל אני רואה דרך העיניים איך אתה מרגיש, וזה לא טוב להסתיר את זה. אני מרגישה אותך , גבי. אל תשקר לגבי מה שאתה מרגיש." החוותה תובל את דעתה.
" טוב , שתיכן צודקות , אבל אני מעדיף לא להגיד כלום כדי לא להסתבך עם אף אחד. שובל , בבקשה ממך לא לומר לדניאל כלום על מה ששוחחנו פה כי זה עניין שלי , בסדר? אפשר לסמוך עלייך בזה?" שאל גבריאל ספק בוטח בשובל ספק לא מאמין שהיא יכולה לשמור על הפה הגדול שלה סגור במשך כל היום.
" ברור. אני אעשה כל שיכולתי לשמור על הסוד שלך , גבריאל." קראה שובל בחיוב ונתנה לאביב נשיקה על השפתיים.
" מה , מה החלטתן? אני ממש סקרן לדעת." קרא אביב בסקרנות וציפה ששובל תענה על שאלתו לגבי מה היא החליטה ביחד עם תובל, ורמז לה שהם צריכים לזוז לשם.
" החלטנו שאנחנו לא מפספסות את המסיבה הזאת. " אמרו שובל ותובל בקול אחד.
" יופי, עשיתן ממש בשכל , מסיבה כזאת מתרחשת רק כל מאתיים שנה, סתם אתן יודעות שהכול ברוח טובה?" שאל חננאל בגיחוך ונתן לתובל נשיקה על השפתיים.
" בטח, הכול ברוח טובה כל עוד צוחקים כמו חברים. אני מתכוונת על צחוק טוב , לא בקטע של צחוק רע או משהו כזה, אוקיי." קראה שובל בקול שמח.
גבריאל מצא את עצמו בתוך המועדון והוא חשב כבר לעזוב. אלא שרינת הופיעה מולו והוא לא ידע איך לומר את מה שעל ליבו.
" היי, מה נשמע?" שאלה רינת בטון ביישני. גבריאל משום מה היה חסר מילים והסתכל עליה סתם כך וחייך לעצמו חיוך דבילי.
" היי , הכול טוב? איפה דניאל?" שאל גבריאל בקול הכי גבוה שהיה יכול להשיג.
" הוא כאן , חוגג עם החברים. למה? מה עם הנשיקה?" שאלה רינת בעניין והסתכלה על גבריאל בחיוך מאוהב.
" לא נעים לי להודות בכך, אני לא יכול לשקר לך. בחייים לא. אני לא מפסיק לחשוב עלייך כל הזמן . ואני גיליתי שאני.." קרא גבריאל בחיוך נבוך.
" אתה מה? מה גילית ?" שאלה רינת בסקרנות וחייכה אליו.
" גילית שאני מאוהב בך , ואני רוצה לשאול אותך משהו.. אפשר?" שאל גבריאל בביישנות.
" גם אני לא מפסיקה לחשוב עלייך , ואני מרגישה שהתאהבתי בך ממש. אין לי מושג איך.. אבל זה קרה." הודתה רינת לבסוף.
הוא התקרב אליה והשניים התנשקו את הנשיקה הראשונה שלהם. גבריאל לא היה יכול להתאפק עוד.
שובל ותובל לא האמינו למראה עיניהן.
" וואו , גבריאל שלנו התאהב מחדש, ידעתי שזה מה שיקרה בסוף." קראה שובל בהרהור.
תובל הביטה בה בשקט.