"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק חמישי)

פרק חמישי- בגילוי לב.

התחושה הזו שמישהו דואג, מישהו נמצא שם, נמצא בשבילך. ההרגשה הטובה והמחממת כמו שמש חמה מעליי, השומרת עליי, ודואגת לי, ומחממת את כל כולי ואת לבי. כשמישהו אותך אוהב, בגילוי לב, מסביר מדוע, מסביר גם איך. הכי ישר איתך, הכי קרוב לליבך.

נכנסתי לרכבו הצהוב והמיוחד של הבחור הנאה והמיוחד. הוא המשיך לחייך את חיוכו המתוק, ואני נכנסת, שקטה עד מאד. שתיקה מביכה, כה מוזרה.
זה דבר שקורה לי המון.

"בגילוי לב, אני יכול לומר לך שיש בך משהו מיוחד!" -הוא פנה אליי בעודו מתחיל לנסוע ואני יושבת במושב הקדמי, שותקת.
עוד פעם הוא והשטויות שלו?! רק אל תפלי עוד הפעם על בחור שקרן, לין!

"סליחה שאני שואלת את זה, איך בכלל אתה יודע שיש בי משהו מיוחד?! הרי אתה לא רואה כלום!" -שאלתי בסקרנות.
הייתה לי הרגשה שנשמעתי אכזרית עד מאד…
"זה בסדר… אסביר לך.

אמרתי את זה, כיוון שהאמנם אני לא רואה, אך אני מרגיש יותר מכולם, אני רואה את הבלתי נראה, את הדברים החשובים באדם. אני רואה דרך לבי. אני רואה שיש בך משהו מיוחד, ואני לא סתם אומר.

בואי נסע למסעדה. את אוהבת גורמה?" -הוא השיב לי בזמן שחיוכו לא יורד לשנייה.
"כן… אפשר ללכת למסעדת גורמה. אתה בטוח שתסתדר, שתוכל… ללכת? אתה לא צריך עזרה?" -שאלתי בזמן שאני מסדרת את השמלה.

"זה בסדר גמור… אני נולדתי עיוור. אין לי בעיה לעשות הכול! אני יודע ללכת, ועושה הכול כרגיל! התרגלתי… יש לי כלב, אל תגידי שלא שמת לב אליו?!" -הוא השיב לי בחיוך מקסים עד מאד. הוא גיחך מעט, והרגשתי די טיפשה. מרוב שהתרכזתי בלשאול שאלות, לא הבחנתי בשום כלב.

"האמת שלא… איזה חמוד הוא." -עניתי לו במבוכה, כשאני מסובבת ראשי אחורה ומסתכלת עליו, יושב ברכב, ופשוט נהנה מהדרך
.
"אז… איך אתה יודע כיצד לנסוע?" -המשכתי עם השאלות הטיפשיות שלי.
"הרכב שלי הוא רכב המיועד לעיוורים. יש לי פה מכוון שאומר לי לאן לפנות. אל תאמרי לי שגם לזה לא שמת לב?" -הוא השיב לי כשהוא מגחך מעט.

איזו מטומטמת… אוי לי… איך איני שמה לב לשום דבר?!
"את חמודה, את יודעת? זו פעם ראשונה שמישהי באמת שואלת ומתעניינת…" -הוא המשיך עם השטויות.
השטויות האלה עשו לי כל כך הרבה טוב על הלב. זו הייתה הרגשה בלתי מוסברת.

"זה המקום, לא?" -שאלתי בסקרנות.
"כן, והנה את צודקת!" -הוא השיב לי מחוייך.
יצאתי מהרכב מחייכת כמו טיפשה.

"בו 'הלפי', הגענו." -הוא פנה לעברו של הכלב, ומיד נכנסנו אל תוך מסעדת הגורמה שכל כך הרהיבה אותי.
זה היה מין חלום שהתגשם. מעולם לא הרשיתי לעצמי ללכת לכזה מקום, ועוד עם עיוור.

גילוי לב זה דבר שנותן המון. "בלי סודות" הם אומרים, "רק אמת" הם חושבים, והגילוי הזה הוא הכי אמתי, הכי שלי, מעניק תשובות לשאלות, ומרגיש נכון עבורי.

אין ספק שבזכות גילוי הלב הזה, זכיתי ללמוד עוד דברים שלא ידעתי. כזו אני, חוקרת, נכנסת לפרטים עמוקים, אישיים, לא שלי בכלל. כה סקרנית, חטטנית, ובעיקר, שתלטנית.