"אהבה מתוך החשכה"- סיפור בהמשכים (פרק רביעי)
פרק רביעי- מתח מהו?
לפעמים המתח הורג אותי מבפנים, מתגלגל עמוק בלב, מנפח את המחשבות, מעסיק את הראש. מנער את כל כולי, עצבים עוטפים את נשמתי, והמתח, מהו מתח? ממה הוא מתפתח? אם הייתה בתוכי תשובה הגיונית, אולי לא הייתי כל כך בכיינית, מייללת בכל פינה, מסכנה ואומללה.
זו הייתה הפעם הראשונה שלבי פעם בחוזקה כה רבה. המתח גבר עליי, והבחור מניד את ראשו מצד אל צד, ומוסיקת פופ נשמעת מרכבו.
"אני יודע שאת פה, 'העלמה היפה'. " -קרא לעברי הבחור הצעיר בעל השער השחור והיפה שלו.
מניין לו לדעת שאני יפה?! כיצד הוא בכלל מעלה על דעתו שאותה הדמות שיוצאת מביתה הקט היא בחורה יפה?! הרי שלפי התנהגותי, הייתי בטוחה שנראיתי נורא. ברוב הפעמים, הגברים ה"דפוקים" איתם אני יוצאת מתחלקים לשניים: אלה שלא מסתכלים לכיווני, ואלה שיורקים לכיווני, זאת אומרת, מסתכלים ונגעלים… כך לפחות אני רואה את זה. לפי התנהגותם הבוטה. לפי התייחסותם כלפיי, ועוד אין ספור סיבות מדוע לא.
"אני… אני יכולה להיכנס לרכב? אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לרדת, מקווה שהמוסיקה מפצה על התנהגותי הבלתי רהוטה כלפיך." -השבתי לו חסרת ביטחון.
אוי ואבוי לי. מדוע אני ממשיכה עם חוסר הערכה העצמית הנמוכה שלי?! מתי יגיע יום שאקבל ביטחון כמו שתמיד רציתי?! מתי?! כשאהיה זקנה מקומטת בת 90?! מה שבטוח, אני לא רוצה להיות רווקה זקנה כל חיי…
"אל דאגה. המוסיקה היא מקור חיי. אני נהנה ממנה יותר מכל!
אז… היכנסי." -הוא השיב לי כשחיוך מקסים בצבץ בין שפתיו החושניות.
אוי לא… רק אל תפתחי תקוות שווא, לין… עלייך להפגין כוח, קשיחות, ואומץ לב.
לפעמים המתח פשוט הורג אותי, בלי סיבה. הוא חונק את גרוני, קושר סביב צווארי את תחושת החניקה המתוקה שלו, וגורם לי לפחד אין סופי ולהפגנת חוסר ביטחון בעצמי…
תגובות (0)