מכתבים למגירה

היי מותק…
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה אבל אני חייבת להוציא את כל הרגשות החוצה.
נתחיל בזה שאתה הגבר הכי מצחיק שפגשתי, היחיד שמצליח שגורם לצחוק סתם ככה גם כשאני עצובה.
אתה הגבר היחיד שמתמודד עם הבעיות שלי הכי טוב.
אתה הגבר שתמיד יודע להקשיב ולנחם כצריך.
יש בך לא רק יתרונות אלא גם מלא חסרונות.
אתה הגבר שלפעמים עם מצבי רוח שמתחלפים במהירות האור.
אתה גבר מאוד עצבני, מותק אתה חייב להרגע לפעמים זה לא טוב.
מבחינתי אפשר להתמודד עם כל החסרונות אבל הבעיה היחידה שאתה רואה אותי כמו אחות ואני לא רואה אותך בתור אח, אני רואה אותך אחרת, אני מרגישה כלפייך אחרת, אני לא יודעת בדיוק להסביר מה אני מרגישה אבל תאמין שאני מרגישה.
אתה צריך לדעת על חלומות בהקיץ שיש לי לפעמים עלייך, שסתם יוצא לי לבהות בשמש ולדמיין את ענייך הכחולות.
אתה צריך לדעת שכבר כולם התחילו להבין מה עובר עליי, אי אפשר להסתיר את הסוד שאתה כל היום נמצא לי בראש לא יוצא ולפעמים בלילה לא נותן לישון.
אתה מבין הדברים הכי טובים שיצאו לי מהמקום הזה, לא מתחרטת על רגע אחד ממה שקרה בנינו.
אני מקווה שיבוא יום ותראה אותי אחרת, לא בתור אחות קטנה, מצחיקה אלא בתור החברה שלך המצחיקה.
אני מקווה שיגיע היום הזה שנהיה מהזוגות המצחיקים האלה שעושים שטויות אבל אני הכי מקווה שלא תמצא את המכתב הזה כי הוא לא אמור להגיע אליך זה סתם בשביל לשחרר רגשות אבל אם נהיה זוג מבטיחה אתן לך לקרוא…
מותק אני אוהבת אותך…