עולם הנמלים

ברוכים הבאים , חבל שלא הגעתם לפני חודש שהכל קרה. כשהיה טוב. אני אספר לכם על הקן המקורי שלי
בו אנחנו לא אוהבים לצאת מהקן שלנו כמו המשפחות האחרות שיוצאות לחפש אוכל ומקומות חדשים. יש לי חברות מהקנים האחרים והן מספרות לי על ההרפתקאות שלהן בעולם של בני האדם. מילדות, חברי לקן ואני מבקשים לצאת להרפתקאות, אבל המבוגרים תמיד עונים את המשפט המתנשא שלהם

״כולם יכולים לצאת להרפתקה, לא כולם יכולים לשרוד״.
הרבה שנים חשבתי שהם אומרים את זה בשביל להפחיד עד שחברות שלי מקנים אחרים כבר לא באו לשחק איתי.
מה שאני הכי אוהבת בקן שלנו, יותר נכון אהבתי.. זה שהקן שלנו לא עובר כמו קנים אחרים.. הרי בכל הרפתקה הם בונים קן חדש במקום אחר ואנחנו מעדיפים להשאר במקום שלנו ולהנות מהמשאבים שלנו.
וגם אמא אמרה שהשאר גונבים מבני האדם את כלהדברים ואנחנו לא גנבים.
חוק היסוד בקן שלנו: כולם יכולים להצטרף.
וזה מה שהרס הכל.
בהתחלה היה נחמד והנמלים האחרות עזבו את הקנים שלהם והגיעו לחברה המשותפת והחופשית שלנו.הכל היה מושלם הפכנו במקום להיות מלא קנים מפולגים לקן אחד גדול ומאוחד עד שההנהגה גילתה, כמו שאתם יודעים אחרת לא הייתם פה.

כן. הנהגה נחמדה יש לנו. מה כואב להם? שטוב לנו? שאנחנו חיים בשלום? לא מבינה את זה
ועכשיו הכל חזר לקדמותו וכל אחד בקן שלנו
אבל את הקן שלנו פירקו כי ״אתם לא פועלים לפי מדיניות העולם״
מה בסך הכל רצינו? שלא יהיו קנים יותר ונחיה כולם ביחד תחת קן אחד?