שוב
שוב זה קורה, כמו שזה קורה כל פעם, שוב הנחתי את המשמר וזה בא והתחמק אליי, בשקט, טוב אולי לא בשקט אבל תמיד בהפתעה. זה מתחיל טוב, כמו תמיד, נשמר וזהיר הכל קורה כמו שצריך לקרות, אני שומר מרחק והיא מתקרבת, נשאר אדיש והיא ממשיכה להגיע לכיווני, נשים מדהימות, תמיד אני תוהה מה הם מוצאות פה בכלל, אבל אני אומר תודה סותם את הפה ונזהר, בעיקר נזהר, לא להוריד את המשמר. חולפים הימים והכל מצוין ואז זה קורה, שוב. חוסר זהירות שכזאת, אולי לקיחת דברים כמובנים מאליהם, מה זאת אומרת? היא שלי בטח שהיא שלי, היא שלי ואני שלה, ברור. הייתי צריך להיות יותר זהיר.
מזכיר פיזיקה, גופים נמשכים עד שאחד מהם מתרגש "excited" הם קוראים לזה באנגלית, האנרגיה שבקרבה לגוף השני פשוט מקפיצה ממנו אלקטרון ואז הוא הופך למשהו אחר, הוא נשאר אותו דבר אבל חלק ממנו משתנה ואז כל המשיכה ביניהם משתנה. אז ככה אני רואה את עצמי, אטום שמתרגש קצת יותר מידי עד שחוקי המשיכה משתנים.
נראה, אולי יום אחד לא אתרגש, או אפילו יותר טוב, אתרגש ואשאר אני.
תגובות (1)
מחשבה יפה, אתה יכול לערוך את זה כשיר.