תהיי יפה ותשתקי פרק 43 טעם הבגידה

נכנסנו לבית.שכחתי כמה עצום הוא.
ידו של גום נחה על גבי התחתון מנחה אותי לכיוון שרצה,כמו בובה על חוטים.
ניסיתי להתעלם מהצמרמורת הלא נעימה שעלתה בעמוד השידרה שלי כשראיתי את אנה.לא ידעתי איך להגיב אלייה,הרגשתי רק את מפלצת הקינאה והרכושנות קמה לתחייה.רציתי להשיים את ידי על גון ולהגיד להראות לה שהוא הבחור שלי.
שמעתי אותי הוא שלי.
עלינו את המדרגות הלא נגמרות האלו ונכנסנו לחדריינו,התגעגעתי למיטה הגדולה שלנו ולכל הכריות,ראיתי שארינה פתחה את החולונות שיכנב אוויר.
גון הלך לשרותים ואני הלכתי לראות את הנוף.מרחוק הייתי יכולה לראות את הבית של השכנים נזכרתי איך ראיתי אותם נכנסים אמושרים וללא דאגות.
הבטתי בשער המכוער ההוא שסוגר אותי וידעתי שעלי להתרגל להישאר פה שוב.
למה הוא לא מבין?למה הוא כל כך אטום לגבי?
נסיתי לתת לו ממני ועליו אני לא יודעת כלום.
שמעתי את האסלה יורדת.מרגישה את הנוכחות שלו בחדר.אני עדיין שואלת את עצמי למה אני לא מפחדת ממנו?.
"רוז גשי הנה"
הלכתי אליו ישר לא מתווכחת.רואה אותו יושב על קצה המיטה.כפות ידיו נחו על זרועותיי.המתנתי שידבר אך הוא רק הבט בעניע והמשך ללטף את זרועותיי.
כופפתי את ראשי אליו רוצה נשיקה,חמה וטובה כמו שהוא תמיד נתן לי.
אתה אומר שאתה לא מרגיש דבר אך לי אתה עולם!
שפתיו נחו על שלי,כפות ידיו נחות על מותני.התקרבתי אליו רוצה רק להרגיש את חום גופו עוטף אותי.
להרגיש מעט בטוחה בבית כלא הזה.גון עצר את הנשיקה,מלקקת את שפתו התחתונה מחזק יותר חזק את אחיזתו במותניי.מניח את ראשו על בטני בתחתונה.ונאנח בקול רם.
"אני צריך ללכת לעבוד"
לחש משחרר את אחיזתו ממני,כל גופי מוצת תשוקה וחום,אך עדיין מעט כואב לי.
הננתי אליו ויצאתי מאחיזתו.
האמתי שהייתי קצת עייפה אחרי כל השבוע הזה רציתי מעט לנוח.
….
פקחתי את עניי רואה שדמדומים בחוץ,השמש כבר ירדה.
הרגשתי ערנית במיוחד והופתעתי שלא העירו אותי לארוחת צהרים,הלכתי לחדר הלבשה ובחרתי לעצמי שימלה ורודה מסטן עם מעט תחרה ונעלי עקב שחורות.
הורדתי את הגדי ונכנסתי למקלחת,אנה לא יוצאת לי מהראש וזה מחרפן אותי.צד שבני רצה להפטר ממנה וצד שבי רצה להתחבר עליה כדי שתאמר לי יותר על גון.לא הכרתי בי דבר,וזה לא שהוא אוהב לדבר.ואיתי במיוחד הוא לא מרבה בדיבורים,אך בלילות הוא מחבק אותי חזק ומלטף את פני ולוחש לי דברים באוזן.
וזה מה שמחזיק אותי לעכשיו.
התלבשתי במהרה מיבשת את השיער שלי ושמה מסקרה מעט שפתון וסומק.
יצרתי מהחדר הולכת למשרד של גון רוצה קצת צומת לב.
ירדתי קומה במהירות חוצה את המסדרון ומגיעה לדלת האדומה הגדולה,היא הייתה פתוחה למחצה.באתי להכנס אך שמעתי לרגע את קולה.
מה היא עושה במשרד שלו,אגרפתי את כפות ידי והתלבאתי מאחוריי הדלת.
"גון בבקשה ממך אני יודעת שאתה רוצה אותי"
עצרתי את נשמתי רוצה לשמוע את התשובה שלו.איך היא לא מתביישת.
"מספיק אנה"
אמר ברוגז.שמעתי מעט דפים זזים וחפצים זזים.
הרגשתי מעט רוגע שהור דוחה אותה אך עדיין זה לא הרגיש לי בסדר.
"גון"
לחשה,שמעתי צעדים,הוצאתי את ראשי רוצה לראות מה קורה שם.
ראיתי את זרועותייה של אנה על גבו מלטפות את החלפה שלו.
זה מספיק.
הרגשתי את הכל עולה,ועוד יותר התאכזבתי שהוא לא נרתע מהמגע שלה.
נכנסתי לחדר.וראשו הסתובב אלי,עניו קלטו את עני.
אך עדי היו על אנה ועל כפות ידיה שנמצאות על הגוך של הגבר שלי.הרגשתי איך הלב שלי דופק במהירות ואיך הכל עולה לגרון ולעניים שלי.
"ישלך חמש דקות לארוז את הדברים שלך ולעוף מפה"
אמרתי בחומרה אלייה,רואה איך ענייה נפערות,היא מחכה שגון ידבר ויגן עלייה אך הוא לא.
שלבתי את זרועותיי מביטה בה מחכה שתוריד את ידיה ממנו.ושתילך.
גון עדיין שתק מביט בי.וכמה שקשה לי להודות זה באמת כאב לי לראות אותו ככה ועוד איתה.הוא אמר לי שאין בניהם כלום."רוז" אמר מנסה להתקרב אלי אך לפני שהספיק ,סובבתי ויצאתי מהחדר מרגישה שכל הביטחון שהיה לי ירד .האם ככה מרגישה הבגידה?אז זה פאגינק כואב..