האוסף החסר – פרק י”ג.

לפרק הקודם

האוסף החסר – פרק י”ב.

—

–היום השישי. 20:25. שדה תעופה מרכזי–

"את לא יודעת כמה דאגנו לך" אמר רב-פקד פרינס בכעס.
לא מספיק שהיו בעיות בנחיתה ובלקיחת המזוודות – קים ווורן היו האחרונים לצאת, ובגלל זה לקח להם זמן עד שמצאו את הרב-פקד.
"זה היה הזמן החופשי שלי, המפקד," אמרה קים. "אני יכולה לעשות בו מה שארצה".
"מה שאת רוצה זה – להתנהג באנוכיות?!" התרגז הרב-פקד.
"אני ילדה גדולה, המפקד," השיבה קים "מה כבר יכל לקרות לי?".
"אם יורשה לי, המפקד," התערב וורן "אפשר להגיד שהיא ניהלה כמעט את כל המבצע בכוחות עצמה. אני עד לכך".
הרב-פקד רתח "היית שם עם כוחותיך ולא עזרתם לה? אם הייתי המפקד שלך – הייתי מפטר אותך ברגע זה!".
וורן השתתק.
"ובנוגע אלייך, גיבורה קטנה," אמר הרב-פקד "את בחופשה ללא תשלום ליומיים הבאים!".
"אבל…" החלה קים.
"הביתה, קימברלי!" צעק הרב-פקד.
קים רקעה ברגלה והביטה על הרצפה בפרצוף מובס.
'כשהוא אומר את שמי המלא – אי אפשר להרגיע אותו'.
"הגעתי לכאן לחינם, רב-פקד פרינס?" שאל וורן.
"אתה בא איתי לתדרוך" גער המפקד וכיוון את וורן למכוניתו "עכשיו".
קים נשארה לבדה, ואחרי שהתעשתה מהמהלומה הזמינה מונית.
—

–היום השישי. 21:45. הדירה של ספי–

ספי ליווה את הניידת שלקחה את המתנקש לתחנה המבצעית.
אחרי מחשבה שנייה, הוא החליט ששהיית לילה בתוך תא מאסר תעזור לדיבוב החבר החדש שלהם – לכן נהג לדירתו.
ספי הרגיש סחרחורת.
הוא לא ידע כמה זמן לא ישן אן אכל, לכן ירד לפיצרייה מתחת לדירתו וקנה מגש פיצה גדול ו-8 פחיות XL שיעזרו לו להישאר ערני.
הוא התיישב בסלון, הניח את המגש על משטח מוגבה מעט מעץ בעל ידית אחת ששימש לו בתור שולחן סלון, פתח תיק עם צילומים וסיכומים של התיקים האחרונים והקודמים להם, ובין נגיסה לשתייה הריץ במחשבתו סיפורים המתאימים למקרי הרציחות והחטיפות.
'אוקיי. יש לנו את חטיפת ונדי והילדים האבודים מבית היתומים – פיטר פן.
רצח ג'ים דאגלאס והבחורה שאיתו והשארת הבובות – נקמתו של פלאפי. איפה הילדים של ג'ים?
שרפת ביתני העץ – עדיין לא ידוע.
רצח פיליפ בליבר העיוור והיעלמות כלבו – עדיין לא ידוע'.
ספי חייך.
הוא מאוד אהב את המילה 'עדיין'.
הוא הביט במדף הספרים בדירתו 'יש המון סיפורים – אפילו כאלה שלא מפורסמים. איך אפשר לדעת מה קשור?'.
חשיבתו נעצרה לשמע דפיקות חזקות בדלת.
ספי הביט בשעון 'מי דופק בשעה כזאת?'.
הוא הוציא את אקדחו בשקט, התקדם בזהירות לדלת, פתח את המנעול וכיוון את האקדח כלפי הדמות העומדת שם.
"היי, תירגע עם זה!" שמע קול מוכר.
"קים?! מה את עושה כאן, לעזאזל?" שאל ספי.
'זה גם מה שאני שואלת את עצמי'.
הוא נתן לה להיכנס, סגר ונעל את הדלת והוריד את אקדחו.
"למה לא חזרת הביתה אחרי הטיסה?".
"ציפיתי שהשותף שלי יקבל את פניי," אמרה "במקום זה פגשתי את הרב-פקד שהוציא אותי לחופשה ללא תשלום".
"הייתה לו סיבה מוצדקת, כולנו בשיא המתח כאן!" אמר, חזר לסלון והתיישב חזרה על הספה.
"אז אותו אני יכולה להבין," הלכה ונעמדה מולו. "אבל ככה אתה מקבל אותי? מה כבר עשיתי לך?".
"כנראה לא עדכנו אותך," אמר ספי. "בואי שבי ותתכבדי באוכל ובשתייה".
קים חייכה, התיישבה והחלה לאכול.
"אז, מה קרה?" שאלה בין ביס לביס.
"בזמן שטיילת לך להנאתך, פרצו לבית של ונדי כשלא הייתה מוכנה עם נשק וחטפו אותה".
קים שאפה אוויר בתדהמה ואז השתעלה "חטפו את ונדי?"".
"ומחשבי התחנה נפלו, אי אפשר להשתמש בלוויין או בטכנולוגיה תקשורתית אחרת בתחנה כדי לחפש אותה".
"ונדי בטח מיואשת".
"ופצעו גם את נייג'ל, העוזר שלה, עד שכמעט מת. היום ניסו להתנקש בו שוב בבית החולים – אבל עצרתי את המתנקש בזמן וליוויתי אותו לתחנה. מחר יחקרו אותו".
"אני נעדרת רק כמה ימים והעולם משתגע!" אמרה והניחה את הפיצה שלה. "מה עוד?".
ספי סיפר לה על הרצח של פיליפ בוליבר העיוור, על פציעת עוזריו של ג'ייק, על שיחתו עם קייל קורבין ורעייתו לגבי רעיון 'הכרך החסר' והתיקים המוזרים בעבר, ועל מחשבתו של ג'ייק לגבי הסיפורים בתיקי ההווה.
"נשמע מעניין. גם אני העליתי כמה דברים בחכה שלי" אמרה.
היא סיפרה לו על הרפתקתה בלאס וגאס ועל ממצאיה לגבי לאנס רידל -איש החידות".
"למה עשית את זה, קים?".
"כי אני הגיתי את הרעיון, הוא צריך להיות שלי".
"אנחנו צוות. יכולנו לפעול יחד יותר בקלות".
"רציתי לעשות את זה בעצמי," אמרה ונעמדה. "אל תיקח את העצמאות שלי, ספי!".
ספי נעמד גם הוא "אף פעם לא חשבתי לעשות זאת".
"אני צריכה ללכת לפני שהשיחה הזאת תגרום לכעסים בינינו," אמרה קים. "ותודה על האירוח ועל הפיצה".
היא הפנתה את גבה אליו וצעדה לכיוון הדלת.
פתאום נתקלה קים במשהו – והיא מעדה ונפלה קדימה.
ספי צעד אליה במהירות, תפס את גופה מאחור בזמן, ומשך אותה אותה אליו.
קים הסתובבה כלפיו והביטה על מה שנתקלה בו.
"מה זה?!".
"בארני משוכלל, מתנה לאפריל" אמר ספי בגאווה.
קים נזכרה באפריל וחייכה "אתה כזה אידיוט – אבל אתה חמוד".
"תודה".
פתאום ספי הבחין שקים קרובה מאוד אליו.
אולי יותר מדיי קרובה.
'למה אני מחזיק אותה?'
קים הביטה בו בדריכות ופניה הסמיקו.
ליבו של ספי התחיל לדהור.
ללא שימת לב, הוא תפס בצידי ראשה בעזרת ידיו ונישק אותה באריכות.
קים עצמה את עיניה ולא התנגדה.
כשסיימו את הנשיקה שאלה "מה קרה כאן?".
"אני… אני לא יודע".
"אז למה אתה עדיין מחזיק בידיי?".
ללא חשיבה הוא ניגש אליה, חיבק אותה ונשא אותה באוויר תוך כדי נשיקות.
היא לא התנגדה.
כשירדו רגליה חזרה על הרצפה, דחפה קים את ספי תוך כדי נשיקות אל הקיר הקרוב מאחוריו, וכשהגיע לקיר הצמידה אותו בעזרת רגלה.
"את בטוחה בזה, קים? היחס בינינו ישתנה לת…".
קים שמה אצבעה על פיו מסמלת לו לשתוק, וכשהשתתק פשטה את חולצתה מעליה וחיכתה לתגובתו.
ספי בחן אותה במבטו בריכוז.
'הוא בטח חושב אותי לטיפשה'.
'העבודה יכולה לחכות' חשב ספי.
"קים, את אחת מהדברים הטובים ביותר בחיי".
הוא חייך, פתח את כפתורי חולצתו ופשט אותה מעליו.
לאחר מכן נשא ספי את קים באוויר כשרגליה מקיפות את גופו, ולקח אותה חזרה אל הספה.
כשהגיעו לספה, התיישבו שניהם והביטו אחד בשנייה.
"עכשיו תורנו לשחק" אמר בצחוק.
קים הביטה בספי 'היחס שלי לא השתנה'.
—

–היום השישי. 22:55. תחנה מבצעית. חדרו של הרב-פקד–

"המתנקש לא דיבר מאז שהאיש מצא אותו, המפקד" אמר וורן.
"ניתן לו זמן. הוא יזמר בסוף," אמר רב-פקד פרינס בכעס. "ולגביך, אשמח אם תספר כל מה שקרה".
וורן סיפר לרב פקד על המבצע של קים, אבל השמיט פרטים שחשב שהרב-פקד לא ירצה לשמוע.
"הייתי נותן לה מדליה אם הייתי במקומך" אמר וורן.
"כמובן שהיית עושה את זה".
"מה זאת אומרת?".
"אם באמת היית עושה עבודה במקצוענות, בלי להכניס את היחסים ביניכם לתיק הזה – היא הייתה עכשיו עצורה באשמת שיבוש מבצע משטרתי או משהו".
"אבל היא שוטרת".
"ללא תג או אישור לעבודות בשטח," אמר הרב-פקד. "ואפילו ללא נשק!".
"היא לא צריכה נשק או הגנה. זה מה שהיא מנסה להוכיח לכם," אמר וורן. "לך ולשותף שלה".
הרב-פקד התקדם לעברו "לך הביתה, וורן. או שאדאג שילוו אותך החוצה".
"אבל המפקד, אני יכול לעזור".
"אתה רוצה שאחזור על זה פעם שנייה, כדי שתשמע יותר טוב?" צעק.
דפיקות נשמעו בדלת החדר.
"יבוא!" קרא הרב-פקד.
הדלת נפתחה וממנה נכנסה אישה צעירה בגיל ה-20 המאוחרות, בעלת שיער תירס אסוף צמות, לבושה בבגדים ישנים שיותר טעמו לפרחחי רחוב.
טרייסי באני, שהתגייסה לפני כחודשיים לתחנה, עמדה בפתח והביטה בשניים במבט שואל.
"שלום לך! מי את יקירתי?" שאל וורן בחיוך.
"וורן, תכיר את המזכירה והעוזרת האישית שלי – טרייסי באני," אמר הרב-פקד בקול רגוע.
"התפוסה, אם אתה שואל" השלימה טרייסי.
הרב-פקד חייך "טרייסי, זה הבלש וורן דאגר. הוא בלש בלאס וגאס".
"אז אתה זה שהיית עם קימברלי?" שאלה.
"הסיפור הזה כנראה מגיע לכל מקום," אמר וורן וגיחך. "זה אני. לא מושלם – אבל זה מה שיש".
"מה בפיך, טרייסי?" שאל הרב-פקד.
"'מגדל שמירה' אמרו לי לקרוא לך בדחיפות".
"חשבתי שהוא מושבת" אמר הרב-פקד.
"זה מה שהם אמרו לי לעשות" אמרה טרייסי ומשכה בכתפיה.
"תודה טרייסי! תחזרי לעבודה" אמר הרב-פקד וטרייסי הלכה.
הוא פנה לוורן "אתה מוזמן לבוא איתי, אם אתה מתעקש להישאר".
"אחריך" אמר וורן. ושניהם פנו ל'מגדל שמירה'.
—

–היום השישי. אותו זמן. שום-מקום–

ונדי ישבה על הכיסא שלה בחדר גדול וריק.
היא הייתה חופשייה אך הכיסא שלה היה מחובר במגנוט לרצפה והיא הייתה תקועה במקום.
לפני שעה קלה אמרה לה אקו שיש מבחן חדש, ולכן היא נאלצת לקחת אותה שוב לרופא בכיסוי העיניים הישן.
אבל היא שמה לב להבדל חשוב – הפעם היא לא סוממה.
'אולי זה סימן טוב? התקדמות?'.
אקו הכניסה את ונדי לתוך חדר. וכשהכיסוי הוסר זיהתה ונדי את החדר בעל המסכים הגדולים המקרינים את חדרי הילדים.
היא כבר הכירה כמעט את כולם.
מולה עמדה מצלמה שנראה שהייתה מכוונת על הקלטה.
מסך מחשב אחד מולה יצר אותיות – 'תזכרי את ההסכם בינינו'.
ונדי הנהנה.
על המסך התחילו להיראות מילים וונדי קראה אותם בקול.
"שלום כולם! אני מרגישה טוב ולא מזיקים לי. אפילו דואגים לי. אנא עצרו מלחפש אותי כי אין טעם" היא ניחשה עכשיו אל מי הסרטון יגיע ועצרה את עצמה.
קרן לייזר קטנה הופיעה באחד החדרים.
היא המשיכה "יש לכם 24 שעות לשחרר את מי שעצרתם ולהסיע אותו לבנק הראשי – או שהמצב שלי ישתנה לרעה. להתראות".
הלייזר כבה והמסכים השחירו.
ונדי שמחה, היא הבינה – יש התקדמות. חבריה לא יוותרו עליה אף פעם.
ההקלטה הסתיימה. ונדי ניחשה שבשלט רחוק.
היא רצתה לשאול שאלות, אבל גז התחיל למלא את החדר והיא השתעלה והתעלפה.
שתי דמויות התקרבו לונדי המעולפת.
"אסור שיהיו עוד כישלונות, זה יכול להרוס את הכול" אמרה דמות אחת.
"אז טוב שיש לנו קלפי מיקוח," אמרה השנייה. "נשארו עוד דברים לעשות לפני שנעבור לשלב הבא".

המשך יבוא…