פרק 2- כעבור כמה שנים.

עברו בערך 7 שנים מאז אותו יום שחור. בעוד כמה שבועות ליטל תחגוג 15 והיא כבר מבינה שהסיכוי שמישהו יאמץ אותה הוא קלוש. אם השנים ליטל התבגרה והתגברה על הביישנות שהייתה לה אבל דבר אחד לא השתנה היא המשיכה לחפש אחר האחים שלה היא שאלה כל מי שיכלה היא ניסתה להוציא מידע מהמנהל של המוסד ומאם הבית אבל לא הצליחה כבר 7 שנים שהיא מנסה והיא לא ויתרה היא נהייתה קשוחה עד שהגיעה שוב אותו יום שלישי מוכר, היא כבר רצתה לוותר על האפשרות שיבחרו בה ובחרה להישאר בחדר עד שבאה אם הבית לקרוא לה היא קמה מהמיטה והלכה בלי רצון" למה אני צריכה לבוא אם אנחנו כבר יודעים שזה חסר טעם ועוד פעם תיכנס לי תקווה ואני עוד פעם יישאר פה?? כי הם יבחרו באיזה ילד קטן שוב פעם!!" היא התלוננה בפני אם הבית והם בדיוק נכנסו לחדר והיא נתקלה באחד הילדים." אף אחד לא נתקל בי שמעת??" היא אמרה לילד שנתקל בה.
"את זאתי את זאתי אנחנו רוצים" אמר איש בחליפה ולידו עמדה אישה בלונדינית גבוהה.
"ומי אתם בדיוק??" ליטל שאלה.
"המשפחה החדשה שלך!!"אמר האיש בחיוך. "תביאי את הדברים שלך ונלך" הוא הוסיף וליטל הלכה לאסוף את הדברים שלה ונפרדה מהחברות שלה ויצאה איתם החוצה.
"אני בן" אמר האיש.
"ואני שובל" אמרה האישה והם נכנסו לרכב ונסעו כמה זמן.
"בבית שאת הולכת לגור בו יש עוד ילדים ממש כמוך שגם אותם אנחנו אימצנו בין השנים אני חושבת שיש כמה בגילך!! בת כמה את??" היא שאלה.
"עוד כמה שבועות 15!!" היא אמרה.
"כן יש שני בנים בגילך!!" היא הוסיפה ושם נגמרה השיחה.