מתוקה היא הנקמה

פרק ראשון

כמו רבים גם אני התחלתי לעשות הליכה, אך לא פעם אחת, אלא מידי תקופה אני מתחיל, כמובן בגלל שזה לא מחזיק מעמד הרבה זמן-כמו אצל רבים, אבל הפעם הזאת שונה מהפעמים הקודמות ותיכף תדעו למה,

לאחר כמה ימי הליכה, כשכבר הייתי על סף הפסקה כהרגלי, שמתי לבי כי באופן כמעט יומיומי, אני רואה מולי אשה יפה שצועדת לבדה, כמובן שהתחלתי להתבונן בה כשנפגשנו, בתחילה היא לא שמה לב לזה, אך לאחר כמה ימים היא הרגישה בזה והסתכלה עלי חזרה, לא היה לי נעים והסבתי את מבטי, למחרת שוב אותו הדבר, אך ביום השלישי החלטתי להמשיך להסתכל, ואכן הסתכלנו אחד על השניה ומבטינו הצטלבו לרגעים אחדים, כך עברו כמה ימים, אך לא היה לי האומץ לנסות לומר לה שלום או משהו כזה,

לאחר כמה ימים כשהסתכלנו אחד על השניה לא הבחנו שאבן בולטת במדרכה, היא נתקלה בזה וכמעט נפלה, אמנם היא הצליחה להתייצב אך נפל לה מהיד שקית קטנה עם בקבוק שתיה ועוד כמה דברים שהתפזרו, הזדרזתי להרים אותם ולתת לה, כשכמובן התנצלתי שבגללי היא כמעט נפלה, אתה שולט על העיניים שלי שאלה, לא, אמרתי אבל בגללי לא הסתכלת ונתקלת, הכל בסדר היא אמרה, לא קרה כלום, אם ככה מעולה אמרתי, והמשכנו ללכת,

למחרת כשנפגשנו חייכתי לעברה חיוך קטן, היא קצת הופתעה, והיה ניכר בה שהיא מהססת איך להגיב, אך עד שהיא החליטה כבר חלפנו אחד על פני השניה, למחרת ניסיתי שוב לחייך אליה, אלא שהפעם היא החזירה לי חיוך מבויש משהו, מאותו יום התחלתי לומר לה שלום בחיוך רחב כשכמובן היא עונה לי, עברו כמה ימים שיום אחד ראיתי בדרך שנשפך חצץ על המדרכה, מכיון שידעתי שהיא אמורה לעבור שם אמרתי לה שתיזהר משום שיש בהמשך הדרך חצץ ואני כמעט החלקתי, תודה אמרה אזהר, למחרת כשנפגשנו לאחר ברכת השלום היא אמרה לי תודה שהזהרת אותי באמת חשוך שם ולא כ"כ שמים לב, ברור עניתי רק זה חסר לי שתפלי, היא חייכה והתקדמנו הלאה,

וכך מידי יום אנחנו מברכים אחד את השניה, ואח"כ זה התקדם למה נשמע, כשבהמשך בדרך כלל יוצא לנו להחליף משפט או שניים, לדוגמא, יום אחד היא נראתה לי עייפה, את נראית גמורה אני אומר לה, כן היא עונה, עבר עלי יום מתיש, שיהיה לך ליל מנוחה אני מאחל לה, וכגון זה מידי יום,

באחד הימים שאלתי אותה למה את הולכת לבד, ולמה אתה הולך לבד היא הגיבה כמו יהודיה טובה, אין לי עם מי ללכת אמרתי, תלך עם אשתך אמרה, ומי ישמור על הילדים עניתי, וחוץ מזה ככה לא אוכל להסתכל על החיוך היפה שלך, היא חייכה אלי את חיוכה היפה והמשיכה ללכת,

עברו יומיים והיא שואלת אותי עוד לא מצאת עם מי ללכת, עדיין לא עניתי והמשכתי ללכת, כשלפתע בראשי נצנץ רעיון, להציע לה ללכת ביחד, אמנם זה נשמע לי מטורף, אבל החלטתי לנסות לתת לזה צ'אנס, כשפגשתי אותה למחרת רציתי להציע לה, אבל חששתי מתגובתה והמילים פשוט לא יצאו לי מהפה, חלף עוד יום והחלטתי שאני חייב לנסות,

אני מתחיל את הצעידה מתוח, כשאני יודע שההצעה שלי יכולה לגרום לה לסגת מהקשר המועט שהיה עד עכשיו, אני הולך בצעדים כבדים מחשש, וכשאני מגיע לאיזור המפגש הקבוע שלנו אני לא רואה אותה, חשבתי שאולי היא התעכבה מעט והמשכתי ללכת אך היא לא נראתה באופק, מצד אחד התאכזבתי, מצד שני הוקל מעלי הלחץ שהייתי נתון מההצעה, כשיצא הלחץ זה הכביד עלי, לכן חזרתי הביתה ולא סיימתי את המסלול הקבוע,

למחרת שוב יצאתי לדרך וקוויתי מאוד לראותה, כשנפגשנו שאלתי אותה איפה היית אתמול לא ראיתי אותך, נכון ענתה נרדמתי, היית חסרה לי אמרתי לה, כן בטח היא הגיבה, ברצינות אמרתי, נחמד לי לפגוש אותך, זה עושה לי טוב על הלב, טוב טוב היא הגיבה בחיוך והמשיכה ללכת, המשכתי בדרכי בתקווה שלא הפחדתי אותה, וחיכיתי ליום המחרת לראות את תגובתה, אך למחרת כשנפגשנו פגו חששותי כשהיא חייכה אלי כרגיל את חיוכה המתוק,

החלטתי שהגיע הזמן לאזור אומץ להציע לה את הצעתי, כשנפגשנו שאלתי אותה באותה מטבע שלה עוד לא מצאת עם מי ללכת, אתה רואה, אמרה לא, רוצה ללכת איתי הזדרזתי להציע לפני שהחשש יגבור עלי, היא הסמיקה מעט, חשבה רגע, לא יודעת אמרה, תחשבי על זה אמרתי אני כאן כל יום חייכתי אליה, טוב אמרה והמשיכה ללכת,

באותו לילה התהפכתי במיטה מרוב מתח מה תהיה תגובתה להצעתי, וכמובן היום למחרת נראה בהתאם, לכן כשהגיע הערב הייתי גמור ולא היה לי כוח לצעידה, אך החלטתי שאסור לי לפספס באותו יום את המפגש בינינו, וכך הרמתי את עצמי בכוח והתחלתי ללכת, כשהגעתי למקום פגישתנו אני רואה אותה מתקרבת, אני מסתכל אליה בצפיה דרוכה ובמתח לשמוע את תגובתה,

היא מתקרבת, שלום היא מחייכת, איך עבר עליך היום אני מתעניין, דווקא היה נחמד היום היא עונה, ונעמדת, באמת אני שואל, מה היה, וסליחה על החטטנות, זה בסדר היא צוחקת פשוט היום קיבלתי לקוח חדש עם צק שמן בסוף החודש, איזה יופי אני שמח בשבילה אני מאחל לך כל יום ככה, אין לי זמן לכ"כ הרבה לקוחות היא אומרת, טוב אני אומר אבל שכל מי שלקוח שלך שיהיה כזה, לזה אני מסכימה היא אומרת,

ומה עוד חדש אני שואל, ומקווה שהיא תבין, היא מחייכת אלי ואומרת אני מותחת אותך, אפשר לומר אני מחייך אליה חזרה, אשמח ללכת איתך היא אומרת, את מדהימה אני אומר ועוצר את עצמי לא לחבק אותה, עשיתי אחור פנה כשאני מצטרף אליה, אבל יש בעיה היא אומרת ומפילה לי את הלב, מה הבעיה אני שואל, איפה אתה גר היא שואלת, אמרתי לה זהו היא אומרת שאני גרה באיזור מרוחק איך נוכל ללכת יחד, בעבורך אני אומר, המרחק לא בעיה בשבילי, אני יבוא כל יום לאסוף אותך, בסדר היא אמרה אבל נצטרך להיפגש רחוק מהבית, כמובן אמרתי שלא יראו אותנו ביחד, ובמיוחד לא בעלי העירה, ברור אמרתי, הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה לסבך אותך, צודק אמרה, גם ככה אני קצת מסובכת,

מה קרה שאלתי, וכך היא סיפרה: בעלה הוא נכד של רב מפורסם, אבל בכל מה שנוגע ללימוד התפוח נפל רחוק מאוד מהעץ, והיה לו לא פשוט בשידוכים, כשהציעו לאבא שלה את השידוך, הוא התלהב מהמשפחה החשובה ובקושי ברר על המדובר, והיא היתה צעירה לא הבינה הרבה והסכימה, אבל היום הוא מתבייש שהוא לא חתן במשפחה חשובה "כראוי לו", והקשר בינינו לא הכי טוב, אם הוא ישמע שאנחנו הולכים ביחד זו תהיה הזדמנות שלו להיפטר ממני, אם ככה נצטרך להיזהר מאוד ולהיות דיסקרטיים, במיוחד שכנראה את מוכרת, בהחלט היא אמרה, בואי נחכה כמה ימים הצעתי, בינתיים נחשוב איך לעשות את זה, בסדר היא הסכימה, ונפרדנו בלילה טוב חם ומתוק,

המשך יבוא (אי"ה)