הספר הטוב בעולם -פרק 5

פרק 5
ג'יימס פארקר לא ממהר לעזוב את תחנת הדלק. בזמן שתום מובל אזוק לניידת, מר פסטרמה נאלץ לתפקד כשומר הראש של פארקר.
"בוא תעמוד פה לצידי" אומר פארקר בחיוך " זה יהפוך אותי ליותר סמכותי"
הם נעמדים ליד החלון בוא יושב תום.
"למה אנחנו עומדים?" שואל ביאוש מר פסטרמה, "בוא ניסע כבר לבית המעצר".
"חכה רגע, הם עוד מעט מגיעים" נובח פארקר.
ה"עוד מעט מגיעים" מתגלה כעבור מספר דקות כצוות צילום של ערוץ טלוויזיה שמגיע בוואן שחור.
החיוך של פארקר מתרחב. "בואו! לכאן! זה אני!"
המראיין, איש הסאונד והצלם ממהרים לעברו, מר פסטרמה לא מספיק לברוח מהפריים והנורית האדומה נדלקת.
הראיון מתחיל.
המראיין, גבר מזוקן בגיל העמידה פותח בסקירה קצרה של השתלשלות אירועי היום, החל מהדיווח על יריות בבניין מגורים במרכז לונדון ועד מעצרו של "תום ווילסון, בן 24 החשוד ברצח ושוד של ניידת משטרה" המראיין מסכם בקול צרוד.
"והנה עומד פה לצידי גיבור היום- רב פקד ג'יימס פארקר שהביא לידי מעצרו של הרוצח. מר פארקר האם תואיל בטובך לתאר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטך?"
"ערב טוב וויל" פארקר מחייך בשחצנות למצלמה, "אז ככה, בסביבות 11:30 בבוקר אני מקבל דיווח על יריות במרכז לונדון. אני קופץ לזירה ומנהל מרדף אחר החשוד, מרדף אשר הסתיים רק לפני מספר דקות כאשר עצרתי ונטרלתי את הרוצח"
המראיין מוקסם. "וספר לי מר פארקר, מהן התחושות ברגע המעצר? מתח? לחץ? בכל זאת מדובר ברוצח קר רוח ואכזר? לא פחדת להיפגע?"
ג'יימס פארקר חוטף את המיקרופון מידו של וויל.
"שום פחד ושום לחץ. אני לא אשקר לך ואומר שכל השוטרים באירוע היו אמיצים כמוני" הוא מביט באופן בוטה מאוד במר פסטרמה, " אבל אני הייתי מספיק זמן בתפקיד כדי לפעול באומץ, קור רוח ומקצועיות". הוא מושיט את המיקרופון חזרה למראיין.
וויל מביט בו בהערצה. פארקר משיב מבט מתנשא. מר פסטרמה מביט בשניהם בגועל.
המראיין קולט את מבטו.
"אתה בוודאי אחד השוטרים שהשתתפו במרדף היום"
"אפשר לומר את זה ככה" מר פסטרמה אומר בשקט.
"מצוין! אז אפשר לשאול אותך מספר שאלות?" וויל מסמן לצלם להתקרב.
"אה, בסדר" מר פסטרמה רק רוצה שהסיוט הזה ייגמר כבר.
"אז תספר לי, איך זה לשרת תחת פיקודו של מפקד כל כך נהדר כמו ג'יימס פארקר?"
מר פסטרמה לא יכול יותר. הוא פורץ בבכי.
..
תום ווילסון לא פורץ בבכי. הוא חושב. נכון, חשיבה כשלעצמה אינה פעולה בה הוא מצטיין, אבל כעת, כשהוא אזוק במושב האחורי, מרחב הפעולות אותן הוא מסוגל לבצע די נמוך. אז הוא חושב.
תחילה הוא חושב על המעצר. על הרגע בו השוטר המכונה פארקר בעט אותו לרצפה ואז אזק אותו. תום לא מתרגש יותר מדיי. הוא יודע שבסופו של דבר המשטרה תשחרר אותו. הרי המוות המצער של ג'רארד תוסק שינוח על משכבו בסבבה שלו, לא הייתה באשמת תום. היא הייתה באשמת המנוח הזקן! כל מה שתום צריך לעשות הוא להסביר את המצב לחוקר המשטרתי.
המחשבה השנייה שעולה בראשו, עוסקת בשוטר הבכיין שעומד לימינו של פארקר. תום מתקשה להבין מדוע השוטר בוכה, אם מישהו צריך לבכות- זה תום! תום הוא העצור, לא השוטר!
בכל מקרה, לתום אין הרבה זמן להעמיק בהרהוריו מכיוון שהראיון הטלוויזיוני מסתיים לו, ופארקר והשוטר השני ממהרים להיכנס לניידת. פארקר תופס את מושב הנהג ומתניע. השוטר השני שמדיף ריח חזק מאוד פסטרמה נכנס ויושב לצידו של תום. העיניים שלו אדומות.
" למה אתה לא יושב במושב הקדמי?" תום לוחש לשוטר.
"כי הוא לא מרשה לי" הבחור מניד בראשו לכיוונו של פארקר.
"וואו" הגבות של תום מתרוממות "המצב שלך באמת חמור"
"המצב של שנינו חמור" הוא מסנן בחזרה.
..
חדר החקירה בתחנת המשטרה שבפאתי לונדון, שקטה באופן מפתיע. מר פסטרמה צועד בשקט כשפארקר מוביל את תום לחדר החקירות. בניגוד למצופה, הם היחידים בתחנה, כנראה שאר השוטרים מעדיפים לישון בשעה שתיים בלילה במקום לצפות בחקירתו של רוצח מתועב.
אם פארקר מאוכזב מחוסר קבלת הפנים שמחכה לו בתחנה, הוא מסתיר זאת. במקום דיבורים, הוא מוביל את תום במהירות לחדר החקירות.
"אתה תשמור עליו פה בחדר!" הוא פוקד על מר פסטרמה שמהנהן. " אני הולך להביא לך טופס פיטורין! ולו טופס חקירה! תדאג שהוא לא זז מהכסא!"
הוא טורק את הדלת.
תום שותק.
מר פסטרמה שותק.
"אתה יודע שאני לא רוצח! אומר לך בכנות! אני לא רוצח!"
מר פסטרמה שותק.
"אני נשבע לך! לא עשיתי כלום! זה לא היה באשמתי!"
מר פסטרמה ממצמץ.
פארקר נכנס לחדר. הוא מחייך לעבר תום " אני שמח שהצלחת לפחות לשמור עליו פ…" הוא לא מסיים את המשפט וקורס על הרצפה. מחוסר הכרה.
מאחוריו עומד מר פסטרמה מחזיק בקת האקדח בו השתמש לפני רגע כדי להכות את פארקר.
"זה היה כיף!" הוא מחייך.
תום מביט בו בהלם.
מר פסטרמה מוציא את המחברת הכחולה ועט מתוך תיקו של פארקר ומגיש אותם לתום.
"קח, זה שלך" הוא אומר בשקט.
תום לוקח מידיו את המחברת והעט, ומביט בהערצה במר פסטרמה.
"אתה לא מבין איך אני מודה לך!" הוא אומר במהירות ומושיט יד ללחיצה.
מר פסטרמה לוחץ את ידו "נעים מאוד אני פיטר מוס!"
תום ממהר למחוק את המילים 'מר פסטרמה' ולכתוב 'פיטר מוס' במקומן.
מהרצפה נשמעת גניחה. רגלו של פארקר זזה.
"ניראלי שהגיע הזמן לברוח" אומר תום.
הם ממהרים לצאת החוצה ולהיכנס לניידת המשטרה שחונה בכניסה לתחנה.
"זה לא מסוכן לברוח עם הניידת?" תום מביט בפיטר בתמיהה.
" אל תדאג, אני מכיר איזה בחור שיעזור" אומר פיטר ומתניע.
בזמן שפיטר נוהג במהירות המותרת- בכל זאת הם משתדלים לכבד את רוב חוקי המדינה-תום ממהר לכתוב את אירועי היממה האחרונה במחברת שלו. הוא מחליט לקרוא לפיטר "מר פסטרמה" לאורך כל הפרקים. נכון, זה יעצבן את הקורא, ונכון, "מר פסטרמה” הוא שם נדוש וחופר, ומציק, אבל מצד שני הרגע בו פיטר הכה את פארקר יכול להיות הרגע בו דמותו החלשה והאפורה של מר פסטרמה מתה, ופיטר מוס קם לתחייה -חזק, נחוש והרפתקן בדיוק כמו תום.
באור הירח הזוהר, ניידת המשטרה דוהרת אל האופק.