סימרהסיירון

סימרה הכניסה את מדליון האבן אל החריץ. נשמע קליק ודלת העץ העצומה החלה להיפתח בחריקה. אוויר חם זרם פנימה דרך הפתח והאור הבוהק סינוור. כשעיניה התרגלו היא הבחינה שהאור בוקע מכדור זכוכית שעמד על במת שיש לבנה בקצה החדר. את הקיר מאחורי הבמה קישט גובלן צהוב שהשתלשל מהתקרה והגיע כמעט עד הרצפה. במרכזו התנוססה קרפדה אדומה. לאורך הקיר משמאל עמדו מדפי ספרים עמוסים ונקיים להפליא, ומימין לצידה של דלת קטנה עמד שולחן עץ רחב עליו נפרסו מבחנות מבעבעות עם תכולה בגוונים של ירקרק לא טבעי.

סימרה עשתה כמה צעדים ימינה ועצרה בפתאומיות. כף הרגל הימנית שלה עמדה סנטימטרים ספורים מקו אדום ושמן שצויר על רצפת האבן וחצה את כל ההיכל לשני חצאים שווים. היא פסעה בזהירות מעל לקו והמשיכה לכיוון הדלת הקטנה בקיר ליד השולחן עם המבחנות. אפילו גובלין יצטרך להתכופף בשביל לעבור בדלת כזו, חשבה סימרה, למי המקום הזה שייך לעזאזל?

היא השעינה אוזן על הדלת אבל כל מה שהצליחה לשמוע היו פעימות ליבה הסדירות וצלילי ההתנפצות החשמליים שהשמיע כדור האור הענק משמאלה. סימרה חיפשה מלכודות בחיבורי הדלת עם הקיר ובחריץ של המנעול ועכשיו הגיע תורה של הידית. היא לחצה על ידית הברונזה למטה וניסתה לדחוף את הדלת אבל כלום לא קרה. היא ניסתה להסיר את ידה מהידית והבינה שהיא לא יכולה. משהו החזיקה ולחץ את ידה אל הידית. תנשמי עמוק… תחשבי צלול… היא ניסתה להרגיע את עצמה כשהבינה שהיא לכודה. לפתע רעש ההתנפצויות בכדור האור החל להתחזק ומכת מתח חשמלית הכתה בה ברעש מחריש אוזניים. היא לא הייתה מוכנה לסיום כזה, גם כי האור מהכדור הפך מסנוור מאוד והיא פשוט לא ראתה את זה מגיע וגם כי היא הייתה צעירה והיו לה עוד הרבה מטלות שהייתה צריכה למלא עבור גילדת שכירי החרב. אבל הברק היכה בה בעוצמה ולא השאיר לה שום סיכוי.

עכשיו גופה שכב על הרצפה בעודו מעלה עשן. היד שלה עדיין החזיקה את ידית הדלת הקטנה. היא הייתה במרחק של נגיעה מניצחון. אבל הכל סביב הפך מטושטש ועל רקע התמונה באותיות לבנות וגדולות התנוסס הכיתוב GAME OVER.

"אמרתי לך! קודם לוקחים את מגילת קופרניקוס מהספריה ורק אז פותחים את הדלת להיכל הכתרים", נשמע קולו של נער מתבגר.

"שכחתי.." ענה קול נוסף צעיר יותר, בגמגום. "טוב לא נורא, אל תתבאס. פשוט תעשה Load ותתחיל מאותו המקום", עודד קולו של הנער. "לא. הפעם אני רוצה לשחק עם הצייד" ענה הקול הצעיר.

סמן העכבר לחץ על Start a new game.
במסך הבא הוא ניווט בזריזות בין הדמויות ובחר בצייד. את דמותו של הצייד ייצג גבר חבוש כובע מחודד שלבש בגדי סיירים ירוקים. על חגורתו היה תלוי פגיון קטן. עינו של הצייד הקרינו תערובת של נחישות ומשהו שהזיכר עצב או עייפות. קליק, קליק, קליק נשמע צליל המקשים והמילה סיירון הופיעה בשורה הריקה בה השחקן אמור להזין את שם הדמות. סמן העכבר לחץ על Go ומסך עם שורת טעינה ארוכה הופיע על הצג.

שורת הטעינה החלה להתמלא באדום וברקע התחלפו תמונות. התמונה הראשונה הציגה שלישיית שודדים מזוקנים עם חרבות וחיוכים זדוניים. הם סחבו אדם רבעי שהיה קשור בידיו וברגליו למקל ארוך אותו נשאו שניים מהשודדים. בתמונה הבאה נראה אורק שרירי ומנוסה – את זה היה אפשר להבין מהציוד המוקפד ובעיקר מתליון האדמנטין על צווארו שהתהדרה בהילה סגולה ומסתורית. האורק ככל הנראה חטף עלמה צעירה וכעת סחב אותה אל מאורתו דרך שביל הררי מפותל כשהוא נושא את הצעירה על הכתף. התמונה התחלפה בסצנה נוספת בה להקה של אנשי זאב חשופי שיניים, רודפת אחר אדם רכוב על סוס במעמקי היער הלילי והמושלג. שורת הטעינה התמלאה אדום. סיירון הרגיש שמישהו נוגע לו בכתף ופקח את עינו.

הראש הסתובב ונדרש מאמץ בשביל לפקס את המחשבות ולהבין שהוא שוכב על דלפק הבר בפונדק "מעי הברדלס". על הדלפק מולו עמדו שבעה שוטים ריקים. "כל זה שלי?" הוא שאל בלשון מתפתלת.

"כן! אתה הולך לשלם על שעות השינה על הדלפק או שאני מבקש מגאלרגן לזרוק אותך לחצר?" סיירון הניע את הראש לצדדים בניסיון לאחד את שני הברמנים השמנים שהתעופפו מולו לאחד. הברמן הצביע אל פינה חשוכה מאחורי גבו של סיירון. מהשולחן בפינה נראו רק זוג עיניים אדומות של מה שנראה כהר ענק של שרירים. "הכל בסדר אריק, אני משלם" אמר סיירון "מלא לי עוד לוע דרקון אחד".

הברמן הינהן ולאחר רגעים ספורים חזר עם שוט עץ. סיריון סיים את הכוס בלגימה אחת, נשף אוויר וקימט את המצח.

"כמה פעמים כבר היתי כאן", שאל סיירון כדרך אגב, "זה מרגיש כאילו אני תמיד מתחיל מחדש. אתה תמיד מעיר אותי ותמיד זה אותם הפרצופים שיושבים ושותים כאן." הברמן הינהן בהבנה תוך כדי שהוא מנגב כוס עץ גדולה. "את יודע מה זה דז'ה וו?" הברמן הניד בשלילה "זה כשאתה מרגיש שמה שקורה עכשיו, כבר קרה לפני כן", הברמן הקשיב בשתיקה, "רואה את הגמדים שמהמרים עכשיו בשולחן ליד חביות הבירה? ראיתי אותם לפחות שבע פעמים. אני יכול להישבע ביקר לי שראיתי. והגמד בשריון בצבע בורדו והצלקת ליד העין.. הוא תמיד מנצח בסיבוב השלישי, צועק יארררדי ומתוך שמחה מפיל את כוס הבירה שלו. הבירה נשפכת…". יארררדי! נשמע משולחן הגמדים. הגמד בשריון הבורדו עמד עם הגב לחבריו, הניע את האגן והיכה את עצמו על העכוז. לאחר מספר רגעים איבד את שיווי המשקל והיכה בידו בכוס הבירה. הברמן עקב אחרי סיירון בפליאה. "בדיוק מה שאני אומר. עכשיו הולך להתפתח קרב ואז.. אבל כך זה גמדים ואני לא מצפה ליותר". סיירון ישב ובמשך דקות חשב על מהות חייו. מחר אני שוב אצא לצוד, אחפש אוצרות ובסוף אחרי הרפתקה ארוכה אולי אגיע אל היכל הכתרים. "ילדים!" נשמע קולה של אמא מהסלון, "מה?" ענו בפה אחד המתבגר והצעיר יותר. "יאללה תסיימו את המשחק, ולכו לצחצח שיניים".
"נו!", "אבל אמא, רק התחלנו לשחק עם סיירון עכשיו".
"שום סיירון, אמרתי! יש לכם בית ספר מחר. לסיים ולצחצח שיניים" נשמעה קולה הכועס של האם מהסלון.
"טוב אז תשמור ונמשיך מחר", אמר הנער.
"ביי סיירון", אמר הצעיר נופף בידו אל צג המחשב והוסיף "לילה טוב!".