צל הגורל- פרק ז'

~פרק ז': כשאימהות זועמות..~

פעימות הלב של אביו של תום ווילסון נשמעו באוזניה הרעות של כריסטינה ווילסון, שקמה וחיכתה לידו שיקום, בעיני חתול אדומות ומפחידות.
בום-בום. בום-בום. בום-בום.
'אני לא יכולה יותר', חשבה כריסטינה, או יותר נכון, צל הגורל ששלט במחשבותיה ובתנועותיה , 'אני צמאה לדם.. אספור עד שלוש.. אם הוא לא יתעורר עד אז.. דמו יהיה לארוחת הבוקר שלי..".
אחת..
בעלה הישן התחיל לנחור באגרסיביות..
שתיים..
הוא התחיל להתנשף במהירות.. כנראה אלו היו נשיפותיו האחרונות..
ש.. ל.. ו.. ש!
בדיוק באותו רגע התעורר בעלה בקפיצה מבהילה.
'יש לך מזל גדול, האמן לי.', חשבה.
"אוי, מותק, כבר התעוררת", אמר ונשק לה נשיקת בוקר טוב, "כדאי שתלכי לקופת החולים, עיניך אדומות קצת..", אמר.
בהינף יד, מאחורי גבה, העלימה האימא- צל הגורל- את עיני החתול שלה.
"בעצם, שכחי מזה, זה בדיוק נעלם..", הוסיף, " מותק, הכל בסדר? את מתנשפת בפראות, את בטוחה שאת לא רוצה משהו לשתות? אני אכין לך קפה, בסדר?".
היא ניסתה להפסיק להתנשם למרות ריח הדם המפתה שזורם על יד לבו, ואמרה: " בסדר, תכין לי, אני אלך להעיר את לילה"..
"את בטוחה שאין לך חום? כי לילדה שלנו קוראים לילך..".
'אויש, נו באמת, למי אכפת איך קוראים לילדה המטופשת הזאת, בסופו של דבר היא עוד קרבן לארוחתי.', חשב צל הגורל.
האב הלך למטבח להכין את הקפה שהציע, והאימא ניגשה לחדרה של לילך.
היא ניסתה לפתוח את הדלת אך גילתה שהיא נעולה, לכן היא שמה על הידית את שתי ידיה, לחשה משהו בשפה מוזרה, הופיע אור ירוק מידיה, והדלת נפתחה באורך קסם.
"לילך'וש? התעוררי..", אמרה.
הילדה פיהקה, קמה ממיטתה, התמתחה, ואמרה: נו אימא, את יודעת שאני אוהבת לישון עד מאוחר, יש לי חופש היום!".
"אולי יש לך חופש מבית הספר, אך לא חופש מקיבתי הגדולה..", לחשה האימא בקול חלש כל כך עד שלא היה סיכוי שהילדה תשמע.
"שנייה, מה אמרת עכשיו?".
-"כלום, מתוקה, את יכולה לחזור לישון".
"תודה באמת! ואל תפריעי למנוחתי, אני נועלת את הדלת!".
-"אין בעיה", אמרה האימא ויצאה מהחדר.
נשמע קול של סיבוב המנעול, ולאחר מכן שקט.
"מותק! הקפה מוכן!", צעק האב מהמטבח.
"אוקיי, אני כבר באה!", השיבה בזעם.
'רק עוד דבר קטן..', חשב צל הגורל.
היא הניחה את ידיה על הידית, וביצעה בפעם שנייה את הכישוף, היא לחשה משהו, אור ירוק הופיע בידיה האכזריות, והדלת נפתחה.
האימא צעדה קדימה אל עבר הילדה שיושנת במיטתה. עוד צעד. ועוד צעד. בשקט רב, כדי לא להעירה, וכשהייתה קרובה עד כדי שמיעת הנשימות היוצאות מפיה של הילדה, קרבה כריסטינה את שיניה החדות אל צווארה של הילדה.. ונשכה.
***********************************************************************************************

המשך בפרק ח'!