תחתוני המזל שלו

הוא לובש את תחתוניי המזל שלו. צבע לבן, עם חור קטן ליד התפר המרכזי. לא משהו שחושך לא יכול לפתור. הוא לא הולך איתם במהלך היום, אלא מחכה למקלחת של הערב, אחרי יום עבודה, אחרי שהכין ארוחת ערב בריאה, זו שגורמת לכרס שלו להיראות קצת פחות נפוחה.

הוא מוציא מכנסי ג׳ינס שרק אתמול קיפל מהכביסה, הם צמודים מתמיד. הוא לא מבין מה הסיפור של ג׳ינסים עם מים. הוא לובש אותם והולך ברחבי הבית, יש להם שעה בדיוק להתרחב ולחזור למצב הקודם.

זו הפעם השלישית החודש שהוא לובש את תחתוניי המזל שלו. אבל כלום לא קורה.

היא לא מתקשרת אך הוא ממתין, היא עוד תתקשר. בינתיים, הוא מנקה את הבית, מפזר ריח טוב בכל החדרים, שלא יראה חשוד. הוא מדיח כלים, מסדר את קופסאות הקוטג׳ במדף העליון במקרר, את הפירות מפריד בקופסאות במגירה המיועדת להם וזורק גבינה צהובה שהתקשתה בצדדים. הוא מניח בקבוק יין אדום על השולחן. בלי חטיפים. הוא מוציא מהמגירה תפוח עץ ירוק, חותך אותו פרוסות-פרוסות ומניח לידן צלוחית קטנה של דבש.

היא עדיין לא מתקשרת. הוא מביט בתחתונים שלו ומתמלא תקווה. אחרי הכל, אלו הם תחתוניי המזל שלו. הוא לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה המזל האיר לו פנים כשלבש אותם, אך זה לא משנה. אז הוא מחליט להיות זה שיצור קשר. היא לא עונה. חתיכות התפוח עוד ממתינות לטבוע בדבש הסמיך. הוא מתקשר שוב, הפעם הוא נשלח היישר למשיבון:
״היי נטע, זה יוסי, יש לי ערב פנוי וחשבתי שנשב אולי״.
שעה חולפת ונטע עדיין לא מתקשרת. פעימות הלב שלו מזייפות.

הוא הולך לשירותים, בוחן שיערות קטנטנות שצומחות בשביל שמוביל אל אף, בין שני שבילי הגבות. השיערות לא צמחו בשעות האחרונות. הוא פותח ארון שמסתתר מאחורי מראת הכיור ומוציא מקל אוזניים. הוא מרטיב אותו קלות כשהוא נוגע בפתח הברז ומשחיל את קצהו אל תוך האוזן. הוא מעסה את האוזן ומרגיש איך מכנסי הג'ינס נהיים צמודים אף יותר. שעון הקוקייה שלו מצייץ ומוציא אותו מהטרנס, אבל זה משמח אותו. הוא לא אוהב שהציפור כלואה בפנים. אך לאחר מספר התראות, היא שוב נעלמת, כמו נטע.

זו הפעם השלישית החודש שהוא לובש את תחתוניי המזל שלו. בפעמיים הקודמות נטע לא ענתה, אך גם מעולם לא פגשה בתחתונים אחרים.
כלום לא קורה, כמעט.
היין החל להתאדות, התפוחים השחימו מלחכות, הג׳ינס כבר לא לוחץ מלפנים, רק התחתונים נותרו לבנים.