בית המשפט המחוזי בירושלים פרק י"א

רינת מיהרה לצאת מאולם ההרצאות ועלתה לחדרה.

היא הייתה מאד מאד נרגשת וטפחה על שכמה כי היא מסוגלת לשמור דיסטנס מהגבר שכבר היה בטוח כי כבש את לבה.

הטלפון בחדרה צלצל והפקיד שהיה ממונה על קבלת אורחים ועל עזיבתם הודיע לה כי התקבל עבורה משהו אישי ואם היא מסכימה שהשליח יביא זאת לחדרה.

"אתה בטוח שזה מיועד אלי"?

"כן בטוח מאד גבירתי כתוב עבור עו"ד זיו רינת כאן."

"אוקי תודה רבה לך הואל נא לשלח את השליח אלי לחדר"

רינת פתחה את דלת חדרה והמעלית הגיע לאחר דקה אליה. השליח החזיק בידו אריזה גדולה ושושנה אדומה בשיא פריחתה על אותה אריזה.

היא נתנה תשר לשליח ונכנסה לחדרה.

בזהירות פתחה את המתנה לבל תקרע האריזה שהייתה מדהימה ביופייה ולעיניה נגלתה שמלה שחורה מקסימה זוג נעלי עקב גבוהות וכן קופסא קטנה שהייתה בתחתית האריזה מחרוזת פנינים יחד עם עגילי פנינה אשר למראית עין נראו אמיתיות ביותר.

שום פתק לא היה מצורף אך לא היה צריך להיות פתק כדי להבין מיד מיהו השולח.

רינת מיהרה למלא את האגרטל שהיה בחדר והניחה את השושנה היפהפייה בתוכו.

היא הוציאה את הטלפון הנייד שלה וצילמה את השושנה למזכרת מאילת ב-3 ימי עיון לאנשי החוק חחחח.

מרב התרגשות היא נשכבה על מיטתה ונרדמה מיד.

כשהיא פותחת עין תורנית החדר היה שרוי באפלה ומה השעה וכמה זמן ישנה היא פשוט לא יודעת.

רינת קמה מיד והשעה הייתה 20.00 ואוו חשבה כבר 20.00 ואני ביליתי את היום הראשון בשינה ארוכה.

היא צלצלה לנייד של שמחוני ושאלה היכן הם כולם והוא השיב לה כי כולם בחדר האוכל ובדיוק כעת שאלה גילה רעייתו מה קורה עם רינת.

"שמחוני אנא תשמרו לי מקום לידכם בבקשה"

"אין בעייה מאמי השיב לה שמחוני ואני מציע לך שתלבשי משהו אלגנטי כי עומדת להגיע למלון זמרת ידועה ומוסיקה לריקודים תלווה אותנו כל הערב"

"ואם ארד עם ביבי דול זה מספיק אלגנטי"

"שובבה שכמותך כל האנשים מדברים עלייך איזה מופע אדיר נתת היום בהרצאה על הפרופסור וכך כי הוא התגמד לידך".

המשך יבוא