אדם לאדם – זאב 18+

גיא שמש 03/01/2019 634 צפיות אין תגובות

ישבתי ובכיתי את לבי השבור אל הכרית. שתיתי וודקה, שתיתי יין, שתיתי ויסקי, ולא יכולתי להפסיק לבכות. למה החיים כל-כך חרא? כי אנשים אחרים לא נותנים לך צ'אנס לחיים ראויים. בא טירן, דפק בדלת, פתחתי לו בדמעות. למה אתה בוכה, מיכה? מה קרה? – הכול חרא, הכול חרא, אני רוצה למות. – למה שתמות? בגלל הזבלים שמנסים לקפל אותך? בוא נצא למאבק מזוין בהם. כל בנזונה יקבל כדור לראש. – אתה משוגע, יכניסו אותי לכלא לכל החיים. אתה יודע שאני הטלתי בעצמי מום גם בשביל לא למות וגם בשביל לא להיכנס לכלא? אנשים הביאו אותי למצבים מטורפים שנאלצתי לבחור. ובחרתי להטיל בעצמי מום. יכולתי להרוג אותם, אבל אז היו כולאים אותי. יכולתי לעשות את מה שהם אמרו – אבל אז הייתי מת. מום הטלתי בעצמי, טירן, בשביל להישאר חי ומחוץ לכלא, איזו מדינה זו? – אנשים הם חארות, אתה צודק, גם אני הייתי שם. אל תדאג, טירן ידאג שיהיה לך טוב. אתה יותר מדי טוב ותמים לעולם הזה, אז רומסים אותך, חושבים שאתה טיפש. ונגיד גם אם היית טיפש, כן? אז צריך לנצל את זה כדי לדפוק אותך? להפך – צריך להתחשב בך שאתה לא מכיר ולא מבין. כל הזמן הם בוכים כמה קשה לעיוורים, לדיסלקטים, לנכי הרגליים, לחירשים, אבל כשבא מישהו שלא מבין, הם דופקים אותו עד העצם. זה היה יכול להיות אימא שלהם, או אחות שלהם, או האח הקטן שלהם. תשמע לי, אין לי פתרון בשבילך, עד שהאנשים ילכו בדרכי השם. בינתיים האדמה מלוכלכת ורקובה, ואדם לאדם זאב. תן לי לשתות אתך איזו כוסית אחת או שתיים או שישה, ולבכות אתך.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך