הספר הטוב בעולם -פרק 2

פרק 2

תום נזכר בסימון.
הוא נזכר בו משתי סיבות. קודם כל, זיכרון יוצר אמפתיה והזדהות. תום יודע טוב מאוד מה חושב עליו הקורא ברגע זה,ומעדיף להחליף את המילים 'רוצח','אידיוט משוגע' ו'חולה נפש' במילים 'טעות', 'נקלע לסיטואציה מצערת' ו'אחלה גבר שבעולם'. תום יודע ש'אחלה גבר שבעולם' זו משאלה טיפה מוגזמת,אבל מנסה את מזלו בשירבוט מהיר במחברת שלו. הסיבה השנייה היא, שתום יודע שקוראים אוהבים את המעבר מאקשן המעלה את הדופק לפסקה מלאת מסתורין.
בכל מקרה,תום נזכר בסימון.
כשהיה בן 3 אמו של תום קנתה לו דג זהב. סימון היה חבר טוב ונאמן. הוא היה מקשיב לתום מקשקש באוזניו על חוויותיו מהגן, ותמיד התייחס אליו בכבוד. יום אחד תום חיפש שותף למשחק בלגו, סימון היה האופציה היחידה. מסיבה כלשהי סימון לא אהב את החיים מחוץ לקערת המים, והחליט שנשימה כבר לא חיונית. תום ניסה לעזור לו, אבל נאלץ לראות את חברו היחיד מת ולאחר מכן מורד באסלה. הוא התלבט האם לבכות אבל אמו חיבקה אותו חזק ואמרה לו שזה לא באשמתו ושלא יחוש אשמה. תום לא הבין מה הקשר בין דג לאשמה אבל הבין שבכי הוא מיותר.
גם עכשיו כמעט 20 שנים מאוחר יותר, תום נזכר בסימון. ברור לו שכנראה היתה תקלה ברובה ולכן נפלט כדור. אם מישהו צריך לקחת אחריות על האירוע המצער זה כנראה צריך להיות ג'ראד תוסק הזקן שהחליט להשאיר את בית הבליעה,או מה שזה לא יהיה,עם כדור בתוכו. בכל מקרה, תוסק הזקן שכב מולו עם ראש מפוצץ, אז כנראה שלקיחת אחריות כבר לא תתרחש.

קולות הסירנות מהרחוב מעירות את תום מההרהורים ומחזירות אותו למציאות. הוא מציץ מהחלון ורואה ארבעה שוטרים יוצאים במהירות משני הניידות שלהם ופורצים אל תוך בניין המגורים של תוסק ז"ל. אחד מהשוטרים שולף אקדח, חברו מדדה מאחוריו ואוכל סנדוויץ' פסטרמה. תום אוהב פסטרמה, אולי כדאי לו לצעוק לשוטר שישמור לו טיפה?
לא! לוקח לו מספר שניות,אבל תום עכשיו נזכר מדוע השוטרים פה מלכתחילה. הוא נאנח.ריכוז וזיכרון הם לא התכונות החזקות שלו.
תום נכנס ללחץ. הדם מזנק לראשו והידיים שלו רועדות.הוא שומט את הרובה שנופל לרצפה ומזנק לכיוון החלון.
השוטרים שפרצו לבניין כבר הספיקו לסרוק את קומת הקרקע וכעת הם נמצאים בגרם המדרגות שמוביל לקומה בו גר ג'ראד תוסק, ג'יזס יקום דמו. לתום אין הרבה זמן והוא מבין שבכל רגע עלולים לפרוץ לדירה שוטרים. אין לו הרבה סיכויים מולם. בטח לא מול שוטר הפסטרמה האימתני.
נשארה לו רק ברירה אחת.
תום קופץ מהחלון.
סמאששש!! תום נוחת על שולחן הפינג פונג של משפחת סטוארט. משפחת סטוארט היא משפחה כמו כל משפחה אחרת שגרה באיזור. אבא לואיס, אמא ג'וליה, בן בשם ג'ורג' ובת בשם אנה, יש להם כלב מכוער להחריד הנובח לשם בלפור. משפחת סטוארט אוהדת לצערם הרב את ארסנל אבל תולים לגאוותם הרבה דיוקן ענק של ווינסטון צ'רצ'יל שמבחינתם הוא חצי אלוהים. משפחת סטוארט היא משפחה רגילה לגמרי אבל יש להם בעיה אחת. הם לא אוהבים כשמישהו נופל מהשמיים ושובר להם את שולחן הפינג פונג הממש ממוצע שלהם.
בזמן שתום עוסק בחילוץ הגופה שלו,או אם תרצו הגוויה שלו משאריות השולחן, הוא שומע את אבא לואיס צועק "שוטרים! הוא כאן! מי שירה נמצא כאן בגינה שלי!".
מלשין! תום שונא מלשינים! ואם כבר מדברים על מלשינים זה אחד הסיבות שתום אהב את סימון. סימון לא היה מלשין.
בכל מקרה תום לא יכול לעשות דבר ללואיס השטינקר,בטח לא כששלושה שוטרים ומר פסטרמה דולקים בעקבותיו.
תום מצליח לעמוד סופסוף על שתי רגליו וצולע לכיוון הרחוב, הוא מסתכל ומנסה לחפש מוצא.
"הנה הוא למטה! שם ליד הניידות!" תום שומע את אחד השוטרים צועק," קדימה לרדת לתפוס אותו" צועק שוטר הפסטרמה.
תום מביט בניידות. בניידת אחת יש שוטר שיושב,סליחה,ישן במושב הנהג.
הניידת השנייה ריקה ומותנעת.
לוקח לתום כמעט חצי שנייה לקבל החלטה. הוא צולע במהירות לניידת הריקה, נכנס ולוחץ על הגז.
בתוך עשר דקות, תום וילסון הספיק להפוך מאזרח כמעט-למופת לרוצח ושודד מכוניות. מרשים.
באבק הרכב המתפוגג לו לאיטו מגיחים ארבעת השוטרים וצופים בחלחלה בניידת מתרחקת ונעלמת בסמטה הקרובה.
" מה אומרים, לקרוא לתגבורת?" שואל רב פקד ג'יימס פארקר.
שני שוטרים מהנהנים במהירות. רק השלישי לא עונה, הוא עסוק מדיי בסנדוויץ' הפסטרמה שלו. יא אללה,איזו פסטרמה!