דטרמיניזם
לפי הזרם הפילוסופי הדטרמיניסטי מקובל לחשוב שבכל רגע נתון נתונה לנו אפשרות אחת בלבד הנקבעה על ידי אינספור גורמים לאורך ההיסטוריה. דברים שאפשר להביט עליהם כשוליים ולהם השפעה מהרגע בו התרחשו ועד קץ היקום, מתרחשים כל רגע ואנחנו בכלל לא מודעים אליהם. נגיד שהיה היום שרב שמנע מאדם לצאת לטיול עם בת זוגתו. באותו הטיול שהיה מתרחש, אילו מזג האוויר היה נעים, אותו אדם היה מצהיר על אהבתו, היה נותן לה פרחי בר, לעומת ההווה. ההווה, באופן סובייקטיבי, הוא די חרא. בת זוגתו צועקת עליו שהוא לא זכר את יום ההולדת שלה, שאינו חושב עליה כמו בעבר. הוא מנסה להסביר לה בצורה די רגועה את חוסר החשיבות של ימי הולדת, איך שזמן לא באמת עובד ככה ואף אחד לא גדל בשנה, "שנים זה סתם קונספט שהמצאנו כדי להבין איך זמן עובד", אבל לה לא איכפת. לפני שנים ההורים שלה שכחו את התאריך שבו נולדה כאשר הייתה בת שבע, ואחרי שנזכרו הם עשו לה חגיגה ענקית כפיצוי, מתנפחים, בלונים, גרמו לה להרגיש כמו נסיכה. מאותו יום ימי הולדת הם נושא די רגיש אצלה, אז היא נפרדה מאותו אדם. אבל הנה הקאץ', לא משנה איך היום הזה היה הולך, לפי דטרמיניסטים דטרמיניסטיים, בסוף היום, לא משנה מה היה עושה, גם אם היה אומר לה אלף פעם "מזל טוב" וגורם לה להרגיש כמו נסיכה, היא הייתה עוזבת אותו. אולי הוא הזכיר לה את אביה ובאותו יום היכה בה זיכרון מלנכולי, ואולי פרידה הייתה כבר בסדר העדיפויות שלה כמה חודשים, זה לא משנה. בסוף היום הם היו נפרדים.
אז כמה אחריות בעצם יש לנו, אם אין לנו שליטה על התוצאות שהבאנו לידי קיום? הרי הכל פשוט קורה סביבינו ואין לנו יותר מנתיב אחד, גם אם זה נראה או מרגיש אחרת. זיכרונות וניסיון הכתיבו בנו עמוק דפוס חשיבה והתנהגות, ובכל מקרה כל מי שהיה אמור למות היום היה מת בדרך כזו או אחרת. אני לא מבין למה המשטרה לא מאמינה לי. זה לא אשמתי שהוא מת. איזו ברירה הייתה לי? לא לדחוף אותו מהגג? הרי גם ככה שטרן, הבוס שלי היה דוחף אותו, ואם לא הוא אז דילן האח המאומץ שלו. לא משנה איך תסתכלו על זה המנוח היה חייב ליפול מהגג 19 קומות למותו. אני לא רוצה להתגרות במזל אבל לדעתי גם אם איש לא היה דוחף אותו, בטח היה קופץ מהלחץ שלא שילם לנו בזמן. כבר שלוש שנים הוא מהמר אצל דילן בבית אז סמכנו עליו שיחזיר את הכסף. שום כסף ושום נעליים, הבן זונה רצה לברוח עם אישתו לפראג, חשב שאנחנו מפגרים, מי מפגר עכשיו?! צחקתי והשוטר יצא מחדר החקירות במבט מאוכזב. מצחיק לחשוב, שכל יום במוזיאון בו עבדתי, כשהייתי מסתכל על כיתת ילדים בני שש או שבע, תמיד הייתי סופר אותם ומחשב לפי הסטטיסטיקה הנוכחית כמה מהם יכנסו לכלא. "סתום תפה" מושון צעק עליי ופגע לי בלחי עם פרוסת לחם. "אתה בכלא כי דחפת גימלאי מהגג, יהיה לך, ולכולנו, טוב יותר אם תפסיק לקשקש על פילוסופיה ותתחיל לחשוב על הבן אדם המגעיל שאתה, דיטרמיניזם בתחת שלי!" ואז הפליץ.
תגובות (1)
עשית קצת ערבוב בין שני קוסנפטים- דטרמיניזם אומר שלכל דבר יש סיבה (לכל בחירה, לכל מעשה, לכל דבר שקורה בעולם) ולכן תיאורטית הכל יגיע בסופו-של-דבר לאותה נקודה, ולא אך זו אלא גם באותה הדרך מכיוון שהסיבות תגרורנה את אותן תוצאות, ואין מקום ל"ספונטניות".
פאטליזם לעומת זאת אומר שאכן הכל יגיע בסופו-של-דבר לאותה נקודה, אולם יכולות להיות דרכים שונות לכך. כלומר, יש אלמנט של בחירה, אבל לא משנה מה ייבחר, או באיזה שביל נלך, נגיע בסוף לתחנה המרכזית אשקלון למשל.