בהתחלה

בהתחלה אמרו שמריחואנה זה לא חוקי, זה סם מסוכן למרות שאף אחד לא מת ממנו. פה ושם בכמה מדינות היו גמישים עם זה אבל הכל התבטל אחרי קמפיין שהובילה ילדה בת שתים-עשרה. היא טענה שלכל הסמים השפעה איטית אך הרסנית על האנושות, שחייבים לעצור עכשיו. לא רק עם מריחואנה, גם ניקוטין, אלכוהול ופייסבוק. בהתחלה היה כאוס, אבל אחרי כמה שבועות אנשים נרגעו ומצאו תחביבים טובים יותר. חלקם אפילו מצאו עבודה, אבל ההישג הכי מרשים היה אחוז ההתאבדויות שירד בשלושים ושמונה אחוזים. אותה ילדה בגיל המצוות לא עצרה שם, הרי סמים הם יותר מתרופה פוגענית שהגוף אינו צריך כאשר הוא בריא – "סמים הם כל חומר חיצוני לגופינו אשר לו השפעה על המוח שלנו ועל תפישת המציאות שלנו" כך נאמה מול העולם הוירטואלי. לא לקח זמן רב עד שחסכה כסף מתרומות אוהדיה לקמפיין נוסף. הפעם היה זה קמפיין נגד תרופות נוגדות דיכאון אשר פסיכיאטרים נותנים לכל אדם שבא ומשלם על טיפול או שניים. הקמפיין הזה לא תפס מי יודע מה, אבל אחד המעריצים הפנאטים שלה שבדיוק סיים תואר בפסיכולוגיה הציג את טענתה בשפה עשירה יותר. אנשים רבים התחילו להטיל ספק בתרופות הפסיכיאטריות, אפילו אנטיביוטיקה הפכה לטאבו בכמה מדינות מפותחות. שנית, אחרי שבועות בלבד ניכר ההבדל באחוז המתאבדים.

ראשי ממשלות החלו לקחת מהילדה ייעוץ. הם שאלו אותה: "מה היה מביא לעולם מושלם? בלי פשע, בלי תאונות ובלי הרצון הבלתי נגמר לקפוץ ממקום גבוה". הילדה חשבה לרגע ואז נאמה מול כולם, הסבירה שכדי להגיע לאוטופיה המבוקשת חייבים להיפטר מכל הסמים הקיימים, אפילו שוקולד, קפה, גבינות, מוזיקה… "כל דבר שאינו קשור להישרדות עלינו לזרוק ממדפי החנויות!". בהתחלה הייתה התמעמעות, הרי המסחר כולו בנוי על טובות ההנאה שבאותם סמים. חוקיים או לא, עבודות של מיליוני אנשים סובבות במסחר. דיונים רבים עברו אך לבסוף הוחלט לחזור לבסיס – מדענים ומשכילים אחרים בנו מסגרת אלטרנטיבית ככה שכל המשאבים הקיימים ינוצלו רק כאשר צריך אותם. בשנה הראשונה, פתרו את בעיית הרעב העולמית, לאנשים כבר לא היה זמן להתאבד, הייתה המון עבודה ולא ממש הייתה סיבה לקחת חופש, כי לא היה איך להינות ממנו. המין האנושי הפך לאפקטיבי פי חמש מאות מנמלים. אחרי שלוש שנים סידרנו את המאזן האקולוגי, התחממות גלובלית הפסיקה ותאונות דרכים הצטמצמו לשתיים-שלוש בשנה, דברים שקשורים בעיקר לבעיות ברכבים. פיצוץ אוכלוסין הפך לבעיה האחרונה ברשימה, אנשים הסתדרו כל כך טוב שמשפחות שלמות עברו לגור יחד. היה אפשר לחשוב שהכל הסתדר במבט ראשוני, אבל הייתה עוד בעיה אחת: הילדה התחילה בקמפיין נוסף "יש אנשים שמלאים אמון בדבר שאין לו הישג פיזי, אינו פרקטי ואינו משמש אותנו בשום צורה. ללא דת ניהיה חופשיים לעשות את הדברים שאבותינו רק חלמו עליהם בעבר. בלי הגבלה רוחנית, ניהיה חופשיים ללמוד את אותה רוחניות ולא לשנן אותה כמו מבחן פסיכומטרי.

בהתחלה הכמרים, הרבנים, וכל גורו ששמע זאת הזדעזעו. "זה יהיה סוף העולם ברגע שנזניח את אמונתינו הקדושות ביותר". הממשלה הייתה חייבת להתערב, אחרי כל מה שעשתה הילדה בשביל העולם חייבים להקשיב לה. עורכי דין ואנשי דת ישבו וכתבו חוקים המגבילים את פירסום הדת כחפץ מסחרי, מותר היה לשמור על מנהגים אבל הדבר הפך לעסק פרטי של כל אדם עבור עצמו. לא עבר יום אחד, ובין רגע הוכרע שלום עולמי. הילדה, שכבר הייתה בת חמש-עשרה וקצת, הלכה לתצפית בצפון הארץ. הביטה על הנוף חסר הגבולות, על האנשים חסרי הגבולות ועל העתיד חסר הגבולות, הוציאה אקדח וירתה לעצמה בראש. בהתחלה לא היה הרבה שאפשר היה לעשות, אבל בסוף לא נותר כלום.