רק אחד ישרוד-פרק5

חיפשתי בכל המגירות, מיתחת לשטיחים, על המיטה ולא מצאתי כלום ! נישכבתי על המיטה ביאוש מביט על התיקרה. משהו ניראה לי ממש מוזר, צל של משהו ,עליתי על המיטה ומצאתי דף קטן גזור, דבוק לתיקרה .הוצאתי אותו וסגרתי את הדלת כדי שאף אחד לא ידע. התישבתי על המיטה וקראתי את הכתוב בדף.לא ידעתי מה לעשות עם המידע שכתוב שם, היתי מבוהל ומבולבל. מה שכן ידעתי זה שאסור לסמוך כאן על אף אחד. קיפלתי את הדף ושמתי במיכנסיים. זה כניראה הרמז -אם באמת רק אחד ישרוד, אז זה יהיה אני ! אף אחד לא ימצא את הרמז בבית הזה . יצאתי למיסדרון וראיתי את קים יושבת במדרגות מבטה היה מבולבל. "מצאת משהו?" שאלתי ."לא " היא ענתה בפשטות… מיד אחרכך ג'ניפר יצאה מהחדר. "מצאתם משהו?" שאלה . "לא!" ענינו שנינו בבת אחת. "אני כן !" קפצה בהתלהבות."מה מצאת?" שוב שאלנו שנינו בבת אחת."יש פה מיכתב" אמרה וניפנפה במעטפה. "בואו נירד למטה וניקרא אותו ביחד." לא יכולתי להיתנגד הרי ברור לי שזה יוביל לשאלות מיותרות. ירדנו וג'ניפר נתנה לריצ'ל את המיכתב.מה שהיה כתוב שם היה מפחיד, פחות ממפחיד -מלחיץ. אני לא יודע מי הפסיכופט שעומד מאחורי זה אבל הוא ישלם על זה ! "תיראו הדלת של המיטבח ניפתחה." ג'ניפר אמרה. לא ידעו מה טווח השעות , האור היה רק מהמנורות שהיו מפוזרות בכל פינה . לא היה בבית הזה חלון ולא דלת. אבל השאלה לאן נעלמו הגופות של מארי וג'ון עדיין הידהדה בראשינו. "5 מנות" ריצ'ל אמרה. התישבנו כולנו ואכלנו בשקט.ראיתי את קים משחקת עם האוכל. "את לא רעבה?" שאלתי. היא הביטה בי בעניים הכחולות שלה עיניה שידרו עצב ופחד. אני פשוט התאהבתי בה במבט ראשון. היא יפה כל כך, חכמה ,מצחיקה. היא פשוט מדהימה. לרגע שקעתי במחשבות .. עד שניזכרתי שרק אחד מאיתנו ישרוד את בית האימים הזה. ואם זה לא יהיה אני – זה לא יהיה אף אחד. אני לא מוכן למות בגיל הזה, לא כשכל החיים לפני.. לא כשפסיכופט מטורף משחק בי ובחיים שלי… "קרה משהו?" שאלתי אותה. "אני פשוט, אני לא יודעת מה לחשוב.. אמא שלי אני בטוחה שהיא דואגת לי . איך אנשים קלועים פה ולא אומרים כלום? למה אנחנו פשוט עושים מה שהפסיכופט הזה מבקש מאיתנו. למה אני צריכה ללכת לישון בחשש שמישהו יהרוג אותי בלילה. למה דווקה אני ?" היא צעקה וזרקה את הצלחת. היא יצאה מהמיטבח והדלת ניתרקה.אחרי כמה דקות שמעתי צרחה . "קים?" צעקתי וניסיתי לפתוח את הדלת. גם ריצ'ל וג'ניפר ניסו לעזור לי. בעטתי בה, ניסיתי הכל. אבל היא לא ניפתחה, לא נישברה ואפילו לא ניסדקה מעט.קים לא הפסיקה לצרוח , ועניי התמלאו דמעות מלחץ. בחיים לא הרגשתי מועקה כזאת. הינו קלועים במטבח כמה שעות.. ומהצד השני לא נישמע כלום. "היא מתה" ג'ניפר אמרה וניגבה את דימעותיה. "כולנו נמות פה !" דרק אמר ובעט בדלת. "אולי היא לא ?" ריצ'ל ניסת להיות אופטימית. דרק הביט בה במבט שואל.. במבט מאיים. "כלומר -אנחנו לא יכולים לדעת" אמרה . "נכון אולי היא לא מתה? אולי היא עשתה הצגה שהורגים אותה, אולי היא ברחה והשאירה אותנו כאן למות מרעב." דרק צעק בלחץ. "אני בטוח שהילדה הזאת עומדת מאחורי כל זה !" צעק. "תפתחי את הדלת קים-אנחנו יודעים שזאת את !" צעק ודפק בחוזקה בדלת. שמעתי משהו נופל, משהו כבד נופל. דם התחיל לזרום מהחריץ הקטן שמפריד בין הדלת לריצפה. הדם זרם למיטבח. "היתה צריך הוכחה?" דחפתי את דרק. הייתי כל כך עצבני וכעסתי, כעסתי שהם מאשימים אותה. הדם המשיך לזרום לתוך המיטבח.. והדלת ניפתחה סוף סוף. פחדתי לצאת וליראות את הזוועה . כשדרק פתח את הדלת הוא ראה ראשון את המראות האלה. ולמרות שלא אמר דבר.. ידעתי שזה בטח משהו נורא. "רק אחד ישרוד?" שאל, כאילו קורא דבר מה ולא מבין.