חבר זה רק אויב שעוד לא התגלה לך

הולכת במסדרון ורואה אותן, מצחקקות, ומביטות עלי. הולכות בגאווה, השכבה שלהן, הן הפופולאריות שיש להן חברים, שכולן רוצים להיות כמוהן, כך לפחות הן חושבות, אך האמת לאמיתה שאף אחד לא רוצה בחברתן.
האחת הולכת בג'ינס מכוער, שמתאים רק לבנות סנוביות ופרחות מהסוג שלה, מוזר, אני חושבת, לי יש ג'ינס מעצבים מחו"ל, ולילדה הכי פופולארית ג'ינס שעולה עשרים שקל מחנות קטנה. השנייה נועלת סנדלי אצבע, עם סוגר מאחור, מקושטות ביהלומים מזויפים, שנקנה כנראה בשלושים שקל באותה החנות שבה נקנה הג'ינס, הנעליים שלי אלא נעלי בובה עם סרט עליהן, נעליים שעולות כארבעים יורו, מספרד.
ובכל זאת, הן הפופולאריות, ואני הבינונית.
מביטה בהן שוב, אחת דקת גזרה, עם שיער שבשנתיים האחרונות נהיה שטני מרוב שימוש במחליק, יש לה שיני אוגר והבעה אי מרוצה על הפנים.
השנייה, עם שיער טבעי אסוף בקוקו, מעט שמנמנה, כנראה מכל החטיפים שאוכלת.
לראשונה קוראים שי, ולשנייה, נוי.
אני נזכרת שגם אני אכלתי איתן פעם חטיפים, את אלו ששי הביאה, ויצאנו להפסקות וריכלנו והתגלגלנו מצחוק. אני זוכרת הכל. איך הן היו תמיד החברות הכי טובות שלי, ואיך נוי ושי רבו כל הזמן, ואני הייתי צריכה לבחור צד, אבל כעבור יום יומיים היינו משלימות.
זוכרת את השפה הסודית שהמצאנו כדי לדבר בשיעורים בלי שהמורה תשים לב.
זוכרת את טקס החברות שאני ושי ערכנו, הבאנו זו לזו ממתקים, אבל היא לא הבינה מה המשמעות של "לתת" ונתנה את הממתקים שלי לעוד ילדות.
אני זוכרת, גם את איך שהן הלכו לילדות קטנות, שחורות עור, מהבסיס של ההודים שלמדו בבית ספר, זוכרת איך היו משפילות אותן. אני לעולם לא רציתי להשפיל, פשוט עמדתי בצד, לא עושה כלום, למה לי?
אני זוכרת איך נפגשנו יום אחד, היינו אז עוד בכיתה ג', ושי הראתה לי משהו חדש בארונה, גוזיות, כמובן שמיד רציתי גם וביקשתי מאימי.
זוכרת, איך, מיד לאחר חופש פורים, הגעתי לכיתה, ופגשתי את נוי, שאביה היה הספר של אימי, והכרנו מעט. זוכרת איך זה היה, היה יום שישי, עברתי לבית הספר החדש. היה כל כך מפחיד. זוכרת שלבשתי חולצה סגולה שעליה סמל בית הספר, והבנים מכיתות ו' צחקו עלי, כי בימי שישי צריך לבוא בצבעי שכבה, וסגול היה צבע השכבה של כיתות ו'. נוי ישר התחילה לומר שאנחנו חברות ממזמן, למרות שנפגשנו רק פעם פעמיים, כולם קיבלו אותי בברכה, ידעתי שבכיתה שלי, יש את עידן, ילד שאז חיבבתי, בעצם, כולן חיבבו אותו. היכרתי אותו בחוג, וחיבבתי אותו למרות שלא ידע מי אני. אני זוכרת שכולן, כולל את נוי אמרו לי לא להיות בשום אופן חברה של שי.
אני זוכרת, את היום שבו הכל נגמר. אמרתי לשי שאני לא רוצה להיות חברה שלה. נמאס לי לעמוד בצד כשהיא משפילה אנשים, כשהיא מעתיקה בשיעורים, מרמה במבחנים, משקרת להורים שלה. נמאס לי מזה.
היינו חברות טובות ונהפכנו לאויבות הכי איומות.