ליל קיץ

חופש. אני זוכר הרבה חופש מאותו הלילה. השעה הייתה כבר מאוחרת, והחזקתי בקבוק בירה ביד, ישבתי עם חברים ודיברנו. כל חבורת החברים הייתה מולי, ואני מולם, ולא יכולתי שלא להרגיש מרוחק. כמו קיר זכוכית עבה. לגימה אחת עזרה לו להצר, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, והקיר כלא היה. יריתי מילים לאוויר, מטח כדורים שכל אחד מהם מכיל רק טיפה אחת מהכעס שבי. ועוד כדור. ועוד כדור. כמה שעות עברו, כמה בקבוקים על הרצפה, והרבה מאוד דמעות. מהפנים של כולם. הרי איך יכול להיות שהוא הצעיר בחבורה, ועדיין האחד שחווה הכי הרבה? השעה הייתה כבר לפנות בוקר, פניי מרוחות על רצפת הגינה הסמוכה, חלק מהחברים הלכו ורק את נשארת. נשארת אחרי כל הטרור. נשארת למרות שנורית בלב עם הכדור הכי מסוכן מכולם. ואז הלכת גם את.