דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק ז'

"ליז בוקר טוב, מה שלומך?" אמא שלי הייתה על הקו.
"בסדר אמא, הכל בסדר, מה אתך?" עניתי תוך כדי חיפוש אחר נעלי העקב השחורות שלי.
"את יודעת כרגיל, היום אני עם הבנות של יעל ואבא ועדיין בפגישת עסקים בבלגיה. הוא יחזור רק מחרתיים".
מצאתי את הנעליים. יופי! נסתרק, נמצא שרשרת תואמת ואני מוכנה. יום מורכב, בלשון ההמעטה, עומד בפניי.
"נשמע נחמד, אמא. אני אדבר עם אבא כשיחזור לארץ".
"למה את לא באה לבקר? בקושי ראיתי אותך בזמן האחרון" האשמה הותכה בי.
"מבטיחה לקפוץ עד סוף השבוע" שמעתי את עצמי אומרת אוטומטית וידעתי שאין כיסוי למילותיי. או שכן או שלא.
"טוב אמא, אני חייבת לצאת לעבודה. תהני היום עם עדי, אביב וחן. נדבר" רציתי כבר לסגור את השיחה הזו, אני חייבת להישאר מפוקסת היום.
"לפחות יש לך עבודה" סיננה בשקט "מקווה שנראה אותך. יום טוב ליז".
השיחה תמה ונשלמה.
השיחות והביקורים אצלם, ההורים שלי, מסבים לי בעיקר עצב ודכדוך. האכזבה ממני נשפכת מהם בגדול.
בחורה בגילי, לא נשואה וגם חתונה לא נראית באופק, קריירה צולעת, לא יודעת מה היא רוצה לעשות עם החיים שלה, קופצת מדבר לדבר, תמיד מסתבכת בכל מיני עניינים מפוקפקים. סרטון הביקיני של אלי, למשל, עשה להם פדיחות איומות בקרב החברים האמידים והצדקניים שלהם.
זה כואב לדעת, שאכזבתי את הורי, שהם רואים בחיים שאני חיה סוג של תקלה מתמשכת, ומתביישים בי. ולמען האמת אין לי שום תירוץ ממש טוב שיצדיק אותי בעיניהם.
אבל כל חבוטי הנפש האלה, אינם במקומם וביום מן הימים כשאצנח על ספת הפסיכולוג אולי אפתור אותם, כרגע יש לי עניינים יותר דחופים על הראש.

הגעתי למשרד מפיצה לכל עבר "peace and love" , אני חייבת לשדר עסקים כרגיל אחרת כל התוכנית תתפוצץ לי בפנים ואני מתכוונת לזה באופן מילולי.
"ליז את יכולה להיכנס אליי רגע?" אלי הציץ ממשרדו ונראה חסר סבלנות.
"בוקר טוב, דריה" קרצתי למזכירה שחיבבתי מאז הפעם הראשונה שראיתי אותה בדרכי לחדרו של מר חסון.
"אלי לא חיכה שאסגור את הדלת וכבר החל לירות לכיווני משימות.
"אנחנו חייבים לסגור את הלו"ז של חוגי הבית לשבועיים הקרובים. הם הכי קריטיים לתוצאות הבחירות וצריך לוודא שכל המנחים שלנו הם התותחים הכבדים ביותר. הם התחייבו ל- 3 סבבים ביום החל מ- 16:00. בנוסף, דברי עם אנשי המדיה החברתית לגבי התמונה שלי בפייס ובטוויטר, אם אפשר לשפץ קצת את האף שלי אני נראה כמו בבון, הם עשו עצמות לחיים גבוהות ושכחו להצר בהתאמה. זהו ליז, זה הכול לבינתיים". הוא ענה לשיחת הטלפון, כנראה אשתו כיוון שהשיחה הייתה על מי לוקח את הבן שלו מתי ומאיפה.
פניתי לצאת מהחדר כדי להתפנות לעיסוקיי השונים, אלו שהיו ידועים לכל ואלו שהיו ידועים רק לי.
"דרך אגב, את נראית נפלא היום, אני רוצה שתצטרפי אליי בערב לשיחות, נמצא גם זמן לארוחה וקינוח" הוא הפריח נשיקה באוויר.
"אני אוהבת מתוק, אז כנראה שיש לך פרטנרית לערב" חייכתי מאוזן לאוזן ויצאתי מן החדר.
האיש הוא חתיכת רמאי מזדיין. נכון שהוא מועמד לראשות העיר, תפקיד מכובד ביותר לכל הדעות אבל הדרך שהוא עשה כדי להגיע לכאן היא רצופת שקרים, תיחמונים וקומבינות.
אשה ש"קודמה" תוך ניצול "כישוריה" זו אמירה סקסיסיטית ומעליבה אבל במקרה שלי למשל, זה מה שהאדיוט הזה עושה ולא משאיר לי בדיוק הרבה ברירות, במיוחד כשאני יודעת מי הם החברים שלו.
"הכל בסדר אתך" דריה שאלה, כיוון שעמדתי מהורהרת ליד שולחן הקבלה.
"ברור שהכול בסדר, מה אתך דריה? איך הילד" שאלתי כדי להסב את תשומת הלב שלה ממני.
"הילד בסדר, עם סבתא שלו בגינה" היא ענתה.
דריה היא אם חד הורית לאורי בן ה-3, הנמצאת בזוגיות מופלאה עם הסבתא של הילד, אמא שלה. האבא עשה את שלו ויצא מן התמונה כמו שנכנס. כנראה שעדיף כך לכולם.
התקדמתי שני צעדים קדימה ואז חזרתי על עקבותיי.
"דריה תגידי את יכולה להשיג לי את הדו"חות הפרסומיים של הקמפיין?" שאלתי בנונשלנטיות
"כספיים? פילוחי מצביעים? מה את צריכה?" היא שאלה.
"פילוחי מצביעים בעיקר כדי שאוכל לכוון את המנחים שלנו לקהלים "מועדים" אבל אם תמצאי דוחות נוספים כספיים, זמנים וכו' גם בסדר" .
נכנסתי לחדרי, מעברו השני של המשרד, התיישבתי בכיסאי והצצתי בנייד שלי.
הודעה מגל: "נהנתי איתך אתמול, הנשיקה לא יורדת לי מהשפתיים, אני עדיין מרגיש את הטעם שלך בפה רוצה עוד. גל".
פרפרים התעופפו להם בבטן ומחשבות התרוצצו בראשי: 1. זוהי רק ההתחלה, יש עוד דברים שאתה יכול לטעום 2. אני לא רגילה להתרגש כך מבחור 3. חייבים לגמור את הסיפור הזה עם אלי חסון כי בינתיים הוא היחיד שזוכה לגיוון בטעמים שלו וזה פשוט לא צודק.
דפיקה נשמעה בדלת חדרי וראשה של דריה הציץ שתי שניות אח"כ "מצאתי את מה שביקשת, אם תצטרכי עוד משהו רק תבקשי, אני אוהבת שאת כאן ואוהבת לעבוד" היא הניחה את הדפים על שולחני.
התחלתי לעיין בדפים, תחילה כל העניין נראה אבוד אבל אז מצאתי את זה "בינגו".
הכסף עבור הקמפיין ברשת, שלטי החוצות וחוגי בית הגיע ממספר מקורות .3 ליתר דיוק. 5 העברות כספים נעשו ממש בסמוך למועד פקיעת הזמן על פי חוק מימון בחירות ולא צורפה חשבונית המתעדת את העברת הכסף. בשורה התחתונה סך כל העברות הכספים הנן על פי מה שמותר בחוק אך עם מחברים את כל הסכומים מגלים חריגה בסכום. עבודה רשלנית ביותר של רואה החשבון המלווה ומצד שני לא כל כך מסובך להציג חשבוניות פיקטיביות למי שצריך. זה כסף קטן למי שמתכוון לתמרן את מחשבותיהם של הציבור באופן הכי מלוכלך שיש.
צילמתי את החשבוניות הרלוונטיות בעזרת הנייד שלי ושלחתי לגל את הפרטים המפלילים.
החלק של גל יהיה לזמן את אלי, יחד עם פוליטיקאים נוספים המתמודדים לרשויות עירוניות, ולראיין אותו, בתחנת הרדיו שבה הוא עובד כעורך, על הלחצים המופעלים על המתמודדים, מה נדרשו להקריב, תוכניות עתידיות לאחר בחירתם, שחיתות שלטונית ומימון קמפיין הבחירות כדוגמה לכך, כשהמטרה הנה לגרום לאלי להפליל את עצמו מבלי שיבין שהמידע הגיע ממני.
"אנחנו בדרך לשם" כתבתי לגל בהודעה שצירפתי לתמונה.
את שארית היום העברתי בביצוע המשימות שהוטלו עליי, ביסודיות שאינה אופיינית לי, בדרך כלל, ובסביבות השעה 16:00 אלי נכנס למשרדי ושלף אותי משם להמשך עבודה מפרכת בדרכים.
"בואי נעצור בבית שלך" אלי שם את ידו על רגלי מתחת לשמלה "כל היום חיכיתי רק להיות אתך".
יופי לך. אולי תמשיך לחכות.
"אתה לא חושב שזה קצת מסוכן עכשיו, להיתפס נכנס לביתה של העוזרת שלך? מה אנשים יחשבו? מה אשתך תאמר להם?" ניסיתי להניע אותו בעזרת ההגיון.
"את צודקת ביותר, תיכנסי קודם את ואני אכנס כמה דקות אחרייך" הוא שלף בזריזות.
אני לא מאמינה שאני הולכת להזדיין אתו כדי להגן על הצדק, אבל אם זה מה שצריך זה מה שאעשה. אני לא יודעת אם זה עונה על קרטריוני האכזבה של אמא שלי או שמדובר בהעדר שיקול דעת זמני אבל בסופו של דבר אם אצליח לסלק פושע מן השלטון ועל הדרך לייבש איזה עבריין צמרת שיחקתי אותה בגדול.
עליתי למעלה לדירה ועשר דקות אחרי, על השעון, גם אלי. הוא טרק את הדלת אחריו ונצמד אליי מנשק ומגפף אותי. הוא דחף אותי לחדר השינה שלי, אני מנסה שלא למעוד על המיטה. הוא סובב אותי כך שעמדתי בגבי אליו, כופף אותי מעל המיטה הפשיל את שמלתי המהממת ביד אחת ופתח את אבזם מכנסיו בידו השנייה.
הצלצול הגואל נשמע בפעמון דלת הכניסה.
"פאק" אלי סינן מבין שיניו "אל תיגשי, אולי, מי שזה לא יהיה, יעזוב אותנו בשקט".
"אני חייבת, אולי זו אמא שלי עם האחייניות שלי" מצאתי תירוץ. רצתי לדלת
הצצתי בעינית שבדלת הכניסה, ושם עמד לתדהמתי גל, פתחתי את דלת הכניסה מעט והוצאתי את ראשי מעט החוצה.
"גל אסור לך להיות פה, לך מכאן" לחשתי.
"למה, מה קורה" אסימון נופל "…הבנתי" פניו של גל נפלו כשההבנה והמראה הסתור שלי נפגשו להם באמצע הדרך.
"טוב, נדבר אחר כך" הוא אמר בשקט והסתובב כדי ללכת.
"אני מצטערת" לחשתי בתקווה שישמע ובעיקר לעצמי…