כאן בשבילך – פרק 19

"כמה זמן תכננת את זה?"
"חודש"
"מתי תעביר אותי אליו?" לא הייתי בטוחה שאני רוצה לדעת את התשובה על זה,
"יש לנו נסיעה ארוכה" כמה זמן? חשבתי לעצמי,
"תוכלי כבר, אנחנו זזים עוד כמה דקות" הייתי כל כך רעבה, ולא ידעתי אם הוא יביא לי אוכל בהזדמנות אחרת, ואכלתי. אחרי חצי שעה הוא הביא לי בגדים אחרים, זיהיתי שזאת השמלה הסגולה שלי, "לקחתי את המזוודה שהכנת לטיול" חייך חיוך ציני, "תתלבשי" והסתובב להפנות את מבטו,
"אתה יכול לצאת?" לחשתי
"לא, יש לך שתי דקות, תמהרי" החלפתי את הבגדים לאט, והדמעות חזרו, הוא עזר לי לעמוד "לא, לא, אל תבכי" הוא ניסה לסדר את שערי שיראה יותר טוב, "אני צריך שתחייכי" הסתתי את מבטי למטה "אנחנו נצא עכשיו, ואני רוצה שכל מי שיעבור לידנו יראה חיוך, זה מובן?" הנהנתי, הוא שחרר את ידי ויצא לבדוק אם יש משהוא בחוץ, החזיק את ידי והוציא אותי, זה באמת היה נראה כמו מלון, ירדנו מהר במדרגות והגענו ללובי, רציתי לנסות לרמוז למשהוא שאני צריכה עזרה, אבל זה לא היה כל כך אפשרי הוא היה ממש קרוב אלי, הוא הכניס אותי למכונית שחורה, למושב האחורי, קשר את ידי, ונסענו, לא זיהיתי את העיר שהיינו בה, הוא ראה שהתבוננתי הרבה דרך החלון, "אנחנו רחוקים"
"כמה רחוקים"
"בעוד שעתיים נהיה מחוץ למדינה הזאת"
"למה אנחנו יוצאים מחוץ למדינה?"
"כי לשם את עוברת" הוא הסתכל עלי דרך המראה "לפחות אנחנו עדיין בין מדינות ארה"ב" צחק
איפה שהוא זה באמת הרגיע אותי אבל עדיין לא רציתי לצאת, ככל שאני רחוקה יהיה יותר קשה למצוא אותי "כמה כסף?" הסתכלתי על המושב
"מה כמה כסף?"
"כמה כסף משלמים לך עבורי?"
"מספיק"
"אני ישלם לך יותר"
הוא צחק "מצטער"
הוא עצר את האוטו, לקח משהו וחסם את פי, התחלתי להרגיש מטושטשת ועיני נעצמו,

התעוררתי לאט לאט, ראיתי שהוא התבונן בי במראה במשך כמה זמן, הפלאפון שלו צלצל "היא איתי"
"תתכונני"
"בבקשה, אל תמסור אותי אליו" ראיתי משהו במבט שלו, הוא לא היה נראה אדם רע, "למה אתה עושה את זה?" הוא בהה בי במבט רציני, אחרי חצי שעה הוא עצר את המכונית, הדמעות חזרו מהר יותר, "בבקשה" הסתכלתי עליו, ראיתי במבט שלו שהוא מצטער, הוא הוציא אותי מהמכונית, עמדנו בחוץ ואחרי כמה דקות מכונית שחורה עצרה מולנו, מתוכה יצא גבר גבוה, ורחב מותניים, עם עיניים חומות, הוא היה נראה מאיים, היה לו מבט של ניצחון, הוא התקרב אלי, החזיק את פני עם ידו,
"יש לך מושג כמה זמן חיכיתי לרגע הזה?" הבטתי בו, לא הבנתי על מה מדובר,
"אני לא מכירה אותך" הוא הביט בי בבהייה, וחייך "מה אתה רוצה ממני?"
"אני לא רוצה ממך כלום" מבטו הפך לכועס "אני רק מלמד משהוא מה קורה שלוקחים ממנו את האדם שהוא אוהב"