פרק 1-לוסיה ולנטה
לוסיה, לונה וקלרה בילו יום שלם בים.
לונה שנאה חום והיא סבלה ממנו מאוד.
" אתן מרגישות את החום הלוהט הזה? אני מתה! עוד מעט אני אתעלף ואתייבש. אני אומרת לכן , שאי אפשר להיכנס לים בגלל שיש דגל לבן ומסוכן ממש להיכנס עמוק למים.
חבל שיש מדוזות , אחרת היינו יכולות לשחות." אמרה לוסיה באכזבה והסומק שב ללחיה , אדום עוד יותר מהפעמים הקודמות.
" לא נורא , תמיד יש פעם הבאה. בא לשחק איתי פינג – פונג בינתיים. אם לא , אז בטוח שאני אמות מרוב שעמום.
נו , לו . את באה לשחק איתי או לא??! מה יש לך , את לא שומעת שאני מדברת אלייך?" שאלה לונה בפליאה , היא הבחינה שעיניה של לוסיה היו נעוצות בבחור חדש שהגיע עם חברו הטוב , בניסיו.
" ראיתן אותו? הוא מדהים!" קראה לוסיה בחיוך שובב שהיה מרוח על פניה באופן תמידי.
" מי זה? אלוהים , הוא באמת חתיך על. איזו ליגה. בלונדיני אמיתי תפסת לך אחותי , מה?" ענתה לונה בחיוך מקסים וקרצה לעבר לוסיה.
" באמת משהו מיוחד. אחותי. הנה יש לך הזדמנות . לכי לדבר איתו מיד. " עודדה קלרה את לוסיה. לוסיה חייכה חיוך ביישני ושלחה מבט נבוך אל קלרה ולונה.
" שלום לך , חתיכה! את תמיד באה לחוף הזה? שמי סנטיאגו ואת?" שאל סנטיאגו והביט בה במבט מסוקרן.
" אני לוסיה ולנטה, אז יש לך עיניים כחולות ועמוקות כאלה , כמו הים.
באתי לכאן כי רציתי לשאוף מעט אוויר צח.
אלו אחיותיי , לונה וקלרה ולנטה.
אני אשמח שנדבר מעט. אבל לא מולן.
בוא נלך לצד שלא ישמעו אותנו.
אז מה , מה אתה עושה במקסיקו?" שאלה לוסיה בביישנות.
" אני מנצל את זה שאני בים כדי שאני אתפוס קצת צבע, ואת?" שאל סנטיאגו בחיוך מאוהב.
" גם אני בים לפעמים , לא כדי לתפוס צבע כמוך. כשיש מזג אוויר נעים שכזה , איך אפשר להישאר תקועה בבית?
לפני כמה שנים , איבדתי את הוריי בתאונת מטוס מצערת.
ומאז נעשיתי מאוד רגישה, למה אנחנו מדברים רק עליי כל הזמן?
יש לי הרגשה שאתה שותק ולא נעים לי להיות היחידה שמדברת פה.
אז ספר לי קצת על עצמך, אם אתה בכלל מעוניין בכך." אמרה לוסיה בטון ילדותי.
" טוב , אז אני סנטיאגו מורלס. אוטטו בן שלושים עוד מעט. כן , אני יודע שלא רואים עליי שכבר התבגרתי.
מה שלא ראיתי אף פעם , זה יופי מהפנט כמו שלך.
אני עובד במשרד שהוא לא רחוק מכאן.
אם את רוצה , אז אני יכול להראות לך היכן אני עובד.
את בכלל מקשיבה למה שאני מספר לך?" שאל סנטיאגו בחיוך מבולבל.
" סליחה , אני לא יודעת מה קורה לי בכלל. איפה היינו?" שאלה לוסיה בסקרנות. היא חייכה אל סנטיאגו וראתה שהתחיל להיות כבר מאוחר.
" שהצעתי לך שאראה לך היכן אני עובד. אם את רוצה , בפעם אחרת. זה לא חייב להיות דווקא עכשיו." אמר סנטיאגו בטון חולמני.
" טוב , מצטערת. תתקשר אליי , צריכה ללכת. היה נעים לשוחח איתך." אמרה לוסיה ולונה וקלרה סימנו שהיא תבוא איתן חזרה הביתה.
" גם איתך , אני אשמח אם אכיר אותך יותר. " צעק לעברה סנטיאגו בשובבות נפש.
" אני יותר מאשמח." החזירה לו לוסיה בקול.
מאז שהיא הגיעה הביתה , היא לא הפסיקה לחשוב על כמה שהיה לה כיף איתו.
" הוא מדהים , את לא מבינה עד כמה. קוראים לו סנטיאגו והוא הכי חמוד בעולם.
אני באמת לא חשבתי שאחרי שנפרדתי מחואן פבלו, אני שוב מתאהבת בשנית עכשיו.
בפעם הראשונה בחיי, שאני מאוהבת ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו." אמרה לוסיה בחיוך מאוהב.
" כבר התנשקתם , צרפתית או עם לשון?" שאלה לונה בסקרנות.
לוסיה הביטה בה במבט מובך.
" לונה , באמת שלא התנשקנו עדיין . עוד לא הגענו לשלב כזה במערבת היחסים. בינתיים אני על תקן הידידה שלו..
וזהו זה , בינתיים.
זה לא צריך להיות העניין שלך.
ייקח עוד הרבה מאוד זמן עד שנתנשק.
ויש לי המון סבלנות." אמרה לוסיה במבוכה ומשכה בכתפיה.
" אז מה , על מה דיברתם כל כך הרבה? למה לקח זמן להגיע הביתה?" התעניינה קלרה כי היא הייתה מסוקרנת מן המהירות שבה לוסיה נדלקה דווקא על סנטיאגו.
"על העבודה שלו ושאני נראית ממש יפה בעיניו.
טוב , אין לנו למה למהר." אמרה לוסיה וקרצה אל לונה , שהביטה בה במבט ממושך.
לוסיה הרגישה מאושרת מאין כמותה.
" בסדר, סתם לחצתי עלייך כדי שתצחקי קצת. לפעמים את יותר מדי רצינית.
אני רוצה לראות איך את מתלהבת , אבל נעשית מאוד קשוחה בשנים האחרונות.
שזה מפחיד שאת הופכת להיות בן רגע אדם אחר לגמרי.
אני רוצה לראות את לוסיה הישנה , הזאת החייכנית והצוחקת מכל דבר.
איפה היא? אני קצת מתגעגעת אליה לפעמים. אני תוהה היכן הילדה הזו נעלמה." אמרה קלרה בחיוך עצוב.
" היא עדיין כאן איתנו. הייתי פעם הילדה החייכנית הזאת שמלהיב אותה כל דבר ושהיא רק רוצה לשמוח ולחגוג.
אבל מאז שחואן פבלו עזב אותי, אני השתנתי לבלתי היכר.
קשה לי היה להאמין שאני אתאהב בצורה משונה שכזו. הלוואי שאני אפגוש אותו שוב." אמרה לוסיה בחיוך מריר והביטה במבט חסר הבעה על לונה.
סנטיאגו ובניסיו התיישבו בבית קפה.
" היא ממש מדליקה , הלוסיה הזאת. משהו בה נראה לה שבור ועצוב.
אבל אני לא מבין למה החיים כל כך התאכזרו אליה. בחיי , שאני חי , אני מאוהב נואשות בלוסיה ולנטה , אני לא יודע עדיין מה לעשות עם פלורנסיה . אין לי שום עניין להמשיך בקשר איתה.
אתה יודע מה? תעזור לי לדעת איך אני כובש את ליבה של לוסיה.
תעזור לי בבקשה." אמר סנטיאגו בייאוש.
" אחי , לוסיה היא בחורה קשוחה מאוד מאז שהיא עצמה חוותה על בשרה מישהו שלא החזיר לה אהבה כמו שהיא רצתה.
היא לא בשבילך , אם אני אומר זה כי באמת אכפת לי ממך.
אתה עלול להיפגע ממנה , וחוץ מזה היא לא תרצה שום קשר איתך.
סליחה , סנטיאגו. אם אני קצת קשה. אז אל תתחיל לקחת ללב רק בגלל שהזהרתי אותך ממנה.
אתה בסדר?" שאל בניסיו בחיוך נבוך ולא החזיר את מבטו לעברו.
" כן , הכול בסדר." אמר.
תגובות (0)