יש זהב בתוכך
יש זהב מאחורי ענני הסערה האפורים האלו, והוא בוהק ויפהפייה וכואב. אני מושיטה את ידיי לעברו, רחוק- עד כמה שיש בכוחי להגיע, מנסה לתפוס אותו, לשחרר אותו מהדעיכה והסבל שגורמים לו הגשם ומחשבותיהם הרעים של האנשים, אך מחמיצה בכל פעם.
הכוכב שליד אומר לי לעזוב, ללכת, כי גם הוא חיכה פעם שמישהו יתפוס אותו ויעזור לו, גם לו היה את הרצון לזרוח, להתגשם, אך עכשיו הוא רק הצל של עצמו. לא משנה מה הבטיחו לו- זה לא היה מספיק.
זה אף-פעם לא מספיק.
יש זהב מאחורי חיינו, אך הוא לא מספיק כדי למלא רשמית את כל רגעי האושר שאנו צריכים. הוא נוכח שם, מורגש, אך כעבור כמה דקות מתפוגג.
העייפות מתחילה לתפוס את מקומה, ואיתה גם העצבות, הייאוש, הכאב…
את לאט לאט נכנעת ומתכסה בשמיכה של אפלה.
יש זהב מאחורי עינייך, והוא זורח בלי שליטה. אפשר לראות אותו מכל חור ופינה, לא משנה כמה גדולה או קטנה היא. הוא מחמם וביתי וטהור, רק רוצה שיראו אותו, שיידעו שהוא קיים. הוא יכול להציל אותך, אותך ואת כל מי שרק ייתן לו, אז למה לא בעצם.
למה לא?
תגובות (4)
את מקסימה אותי
זה נפלא ממש, קשה לי להסביר מה בדיוק תפס אותי, אבל אני בהחלט יכול לומר שיצרת "אווירה" מיוחדת, הניגודים בין האור לחושך, הניסוח, זה יפיפה.
תודה רבה! שמחה לשמוע
האמת, החיבור הזה פשוט לא יוצא לי מהראש.
המילים עדיין מהדהדות בתוכי מפעם לפעם, נראה לי שרשמית זה החיבור האהוב עליי פה עד להודעה חדשה.