“תקווה"

הוא קרא בכל כוחו לעזרה,
אך איש לא התעניין ולא שמע.
הוא שלח יד שתהייה לתפיסה,
אך ידו לצערו דבר לא תפסה.
הוא הכתיב לעצמו את החלומות,
אך הנרות נכבו בהבעת המשאלות.
הוא חיפש את הדרך להצלחה,
אך לא היה בשביל מה, המפה נשרפה.
לא נשאר לו אלא לחייך ולקבל,
את העובדה שכל מה שהוא נוגע בו נובל.
"זה בסדר" הוא אמר והפעם באמונה שלמה,
איפשר לעצמו להרגיש את השמחה.
מילט את תקוותיו אל המפתן,
ונשאר לבד בתוך חדר קטן.
באותו הלילה הוא חייך חיוך רחב,
נפרד מכל הזיכרונות שאותם סחב…