סוד עיניה

היא עמדה שם מתחת לעץ המגנוליה.
מניחה לאור להשתעשע בפניה בכתמי צל.
אוחזת בידיה מטריה כחולה
ועיניה נודדות לקו האופק לעולם הביניים של הערות והשינה, של המציאות והדמיון, של האמת והשקר.
ראיתי כי עיניה שואלות, מתחננות להסבר.
מדוע השמים כחולים והאדמה בוצית? מדוע התפוח נופל ואינו מתעופף? מדוע אנו עומדים על הארץ ומניחים לשמים לרחף מעלינו?.
ידעתי כי בעולמה השמים סגולים והאדמה מימית, ידעתי כי שם במקום המרוחק בעיניה התפוח מתעופף ונוחת על השמים העוטפים אותנו בחום וקור והארץ ניפרשת מעלינו כמו גשם, כמו עננים, כמו עיניה.
ועכשיו ברגע שחידת עיניה כמעט ונפתרה, ברגע שעינינו נפגשו וגילו עולמות סודיים וחבויים נפתחה המטריה וחציצה כחולה הונחה בין עולמנו.