מכונת הזמן -פרקים 1+2

*אביטל*

אני עומדת במרכז הבמה ושלחתי חיוך לעבר חננאל , החבר שלי שנופף לי בידו מהיציע.

ממש התרגשתי כי סבא שלי , יחיאל מנור , היה זה שגילה את גבריאל דמתי לראשונה.

עשיתי סרט דוקומנטרי בעזרת חבר שלי , חננאל דוד ארזי.

כדי שתזכרו את השם הזה היטב , כי הוא יופיע בהמשך.

ראיתי גם את תובל ושובל , החברות הכי טובות שלי. הן מאוד תמכו בי כשרק היה לי רעיון רשום על דף לבן מסכן.

" זה ממש מרגש אותי. תודה לכולם שבאו להשתתף איתי בהשקת הסרט הדוקומנטרי. אני ממש שמחה שבאתם ונסיעה טובה לאלה שגרים מחוץ לעיר." קראתי בשמחה וחייכתי אל חננאל.

שלחתי לעברו נשיקה באוויר.

הוא שלח אליי מבט מלא פליאה ופשוט שתק.

" את פשוט מדהימה , בייבי שלי!" אמר חננאל במבוכה וכאשר ירדתי מהבמה לעבר המדרגות . הוא ניגש לעברי כדי לחבק אותי.

" תודה , מאמי . זה ממש חשוב לי." אמרתי בחיוך מובך ומשכתי בכתפיי בביטול.

הוא הדביק לי נשיקה על השפתיים שלי ופשוט הלכנו לחגוג ביחד עם תובל ושובל את הצלחתו של הסרט הדוקומנטרי.

למרות שהייתי שמחה שהסרט הדוקומנטרי היה מוצלח , הייתי מוטרדת בגלל עניין אחר.

לדעת למה גבריאל דמתי נעלם באופן מסתורי ביום חתונתו עם מעיין שקד , שהייתה אמורה להיות אשתו.

כל מה שאני רוצה לדעת זה מי רצח אותו ומי זה שירה בו. כי מוכרחה להיות סיבה לזה.

הרי לא יתכן שהוא סתם נעלם ואף אחד לא ידע מה באמת קרה לו.

*חננאל דוד*

התנגדתי לכך שאביטל , החברה שלי תצא למסע אל האמת כדי לגלות למה באמת גבריאל דמתי נעלם באופן משונה , ולמה בתקשורת הוא הוכרז כ'מת'.

אך אני לא בטוח שאני יכול להרשות לה לנסוע בזמן.

הרי אני עצמי ניסיתי את מכונת הזמן , התלהבתי מזה באופן משונה , וזה היה מדהים באופן בלתי רגיל.

לפתע שמעתי את קולה של אביטל , כמו מעוררת אותי ממחשבותיי.

" חננאל , אני רוצה לגלות מי ירה בגבריאל דמתי , אני לא יכולה להיות שקטה.

אני חייבת לנסוע בזמן כדי לגלות את האמת." אמרה אביטל בעקשנות. כשהיא עקשנית , אי אפשר להזיז אותה מדעתה.

" בייבי , אני מכיר את מכונת הזמן. זה נכון שדי הצלחת עם הסרט הדוקומנטרי שלך. אבל כדאי שתנפנפי בזה כרגע, טוב." קראתי בעצבנות.

" חנן , אני הולכת להציל אותו , חבל על הויכוח. " היא אמרה בהחלטיות.

חסמתי את דרכה כי זאת הייתה הדרך היחידה שאני עוד יכול לעצור אותה.

" לאן את חושבת שאת הולכת? את נשארת פה ולא זזה לשום מקום." אמרתי לה ברוגז, פניי היו סמוקות ואדומות.

" חבל על הוויכוח, כי אני הולכת בכל מקרה כדי להציל אותו!" קראה אביטל ללא חיוך והמשיכה בדרכה.

*חננאל דוד*

הבטתי על השעון שעל זרועי בלחץ כל חמש דקות. האמת , הייתי ממש לחוץ. אם לא אחזיר את אביטל לשנת 2017 , אז ייתכן שהיא תישאר בשנת 1991.

אם אני לא אחזיר אותה לכאן לזמן ההווה . כלומר אל שנת 2017.

כשהרמתי את מבטי לעברן , ראיתי שתובל ושובל מסתכלות עליי במבט חמור סבר.

" מה קרה?" שאלתי בקול אדיש והתבוננתי בהן ממושכות.

" זה היה הרעיון שלך , חכמולוג! אתה עזרת לה לעשות את הסרט הדוקומנטרי. זה הכול באשמתך!" הטיחה בי תובל בהתפרצות זעם.

" אנחנו חייבים ללכת לעצור אותה לפני שהיא תיסע לשנת 1991. תובל ושובל , אתן חייבות לשכנע אותה שלא תיסע לשנת 1991." קראתי בדעתנות .

" צריך לגמול אותה פעם אחת ולתמיד מהאובססיביות החולנית הזאת. היא מאוהבת בגבריאל דמתי מאז שהיא בת שנתיים. ואנחנו רק נעשה לה את הטובה הכי גדולה בחיים שלה. בואו מהר לפני שהיא תקדים אותנו והיא תסע בזמן לשנת 1991." אמרה תובל בטון מעשי.

אני , תובל ושובל רצנו כדי לנסות לעצור את אביטל מלנסוע בזמן אל שנת 1991.

אך לרוע מזלנו , כבר לא הספקנו לשכנע אותה לחזור מהחלטתה.

" אוי, איחרנו . לא הספקנו להגיע בזמן." אמרתי ונאנחתי קלות.

" אתה יכול להיות מרוצה. זה הכול באשמתך!" הטיחה בי תובל את האשם.

" אני חושב שאביטל סתם סיכנה את עצמה. מה היא רוצה למות בכוח? היא כל כך עקשנית שזה בלתי נתפס!

לפעמים אני לא מבין מה עבר לה בראש, כשהיא מחליטה משהו , אי אפשר להניע אותה מדרכה." קראה שובל ברצינות תהומית.

" מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו?" אמרתי בייאוש ונפלתי על המדרכה בחוסר כוח.

*אביטל*

אני נוחתת בשנת 1991 . ראיתי מכונית לבנה ויפה שחלפה על פניי והרבה מעריצות ומעריצים נלהבים נוהרים לעברה ושולחים ידיים לעבר כוכב הפופ הכי מוכר בישראל , גבריאל דמתי.

חייכתי לעברו בהתלהבות . נאלצתי לחזור צעד אחד קדימה כדי לתת למכונית לעבור על פניי.

מעריצה אחת נישקה אותו בפה.

האמת שאותי זה די הביך לראות את זה.

יחיאל , מי שהיה האמרגן של גבריאל דמתי עצר אותה וביקש שתניח לו לנפשו.

חשבתי שעוד מעט אני אתעלף מרוב ההתרגשות.

לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב מבוכה.

הלכתי לשאול באיזו גלידריה איזורית בשם " גלידריית אביב" לשאול איפה גבריאל דמתי גר.

" סליחה , אתה במקרה יודע איפה גבריאל דמתי היה גר? יש לך מושג כלשהו?" שאלתי מסוקרנת היכן גבריאל הזה גר.

" בסדר , אגיד לך איפה גבריאל דמתי גר. דרך אגב , אני החבר הכי טוב שלו.

את יכולה ללכת לבקר אותו בדירה שלו, כלומר של מעיין ושלו. של שניהם.

תגידי , אפשר להציע לך גלידה חדשה בטעם חדש. רוצה לטעום." שאל אביב בקול נלהב.

" לא תודה . אבל אני אקפוץ לטעום את הגלידה החדשה בפעם אחרת.

תודה , קוראים לך אביב , נכון?" אמרתי , מחויכת.

" כן , קוראים לי ואביב, ואת?" שאל אביב בחיוך מקסים.

" אביטל מנור , המורה לספרדית של גבריאל דמתי." שיקרתי. זו הדרך היחידה שיכולתי להיכנס לדירה של גבריאל דמתי.

" אה , הבנתי אותך . את אמורה ללמד את גבריאל לשיר שיר מוכר בספרדית." אמרתי בחיוך מובך.